רע"א 9102/11 אור לאור בע"מ נ. גרשון קרויזר

1.

בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' דרורי) מחק מחוסר מעש תובענה שהוגשה על ידי המבקשות נגד המשיבים. לאחר המחיקה החליט בית המשפט לחייב את המבקשות בשכר טרחה ובהוצאות בסכומים שונים לטובת המשיבים. בבקשת רשות הערעור קובלים המבקשים על החיובים הכספיים שהושתו עליהם.

2.

התובענה המקורית הוגשה בשנת 2005 על ידי המבקשת 1 נגד ששה נתבעים. מדובר בתביעה כספית בסכום של תשעה מיליון ש"ח. בשנת 2006 התיר בית המשפט לתקן את התביעה. המבקשת 2 צורפה כתובעת נוספת וכן הוספו תשעה נתבעים נוספים. במרכז התובענה עמדה הטענה כי המשיבים 3-1 הפרו התחייבות לפעול לשינוי תוכנית בניין עיר, אשר הם נטלו על עצמם עת שמכרו קרקע למבקשות. נטען, כי התוכנית אומנם תוקנה, אך לא באופן שהובטח. כלפי משיבים 6-4 נטען כי הם אישרו את שינויה של התוכנית בלא לקבל את הסכמתן של המבקשות. בשלב מסוים הועבר ההליך לגישור. הגישור לא צלח. בהמשך סבר בית המשפט, כי בשל סיבות שונות התייתרה התובענה. הצדדים נתבקשו להביע את עמדותיהם. בסופו של דבר קבע בית המשפט ביום 3.8.11 כי התביעה נמחקת מחוסר מעש. בעקבות פסק הדין שמחק את התובענה הגישו המשיבים, אשר יוצגו בנפרד, בקשות לפסיקת הוצאות ושכר טרחה. ביום 1.11.11 החליט בית המשפט לחייב את המבקשות כדלקמן:

א.

לזכות המשיבים 3-1: הוצאות בסך 58,000 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסכום של 243,600 ש"ח.

ב.

לזכות המשיבה 4: שכר טרחת עורך דין בסך 278,400 ש"ח.

ג.

לזכות המשיבים 6-5: שכר טרחת עורך דין בסך 261,000 ש"ח.

3.

המבקשות טוענות, כי לא היה מקום לחייבן כלל בשכר טרחה ובהוצאות ובוודאי שלא בסכומים שנפסקו. המבקשות גורסות כי בעקבות התפתחויות שונות שלא הייתה להן שליטה עליהן, לרבות הפקעה של זכות השימוש בקרקע, אין עוד טעם בתביעה. כמו כן נטען, כי בית המשפט קיים ישיבה אחת בלבד של קדם משפט טרם המחיקה וכי בפני המגשר נערכו אך שתי ישיבות.

4.

סבורני, כי אין מקום להתערבותו של בית משפט זה בחיובן של המבקשות בהוצאות ובשר טרחה. את עמדתי בנושא התערבותה של ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות ושכר טרחה הבעתי בעבר: ע"א 9535/04 סיעת ביאליק 10 נ' סיעת יש עתיד לביאליק

(לא פורסם, 16.6.05). איני רואה צורך לחזור על הדברים בפירוט. די לומר, כי התערבות כזו תבוא אך במקרים חריגים. דעתי היא שהמקרה הנוכחי אינו כה חריג עד שיצדיק כי ערכאת הערעור תפעיל את כוחותיה לביטול החיוב הכספי או להקטנתו. מוכן אני לקבל שהסכומים שנפסקו גבוהים הם מן הנהוג והמקובל. אלא, שבהחלט ייתכן כי הנורמה הנוהגת כיום סוטה לצד הנמוך מן הראוי והנכון. יש לזכור, כי המטרה העיקרית של פסיקת הוצאות ושכר טרחה היא למנוע חסרון כיס מן הזוכה בהליך המשפטי. מטרה נוספת, ואולי לא פחות חשובה, הינה להכווין את התנהגותם של בעלי הדין. על בעל הדין לדעת מראש, כי היה ולא יצליח בהליך, בין אם הוא תובע (או מבקש) ובין אם הוא נתבע (או משיב), יהא עליו לשאת בשכר הטרחה שהצד שכנגד נשא בו (בין בפועל ובין לפי הערכה) וכן בהוצאות שהלה הוציא. ידיעה זו, כאשר היא קיימת מראש, בעת קבלת ההחלטה להגיש תובענה והאם וכיצד להתגונן, אמורה להשפיע על תוכנה של ההחלטה, וטוב שכך. יצוין, כי במקרה דנא אף הובאו נתונים בפני בית המשפט באשר לשכר הטרחה אותו שילמו משיבים 3-1 ו-4 לפרקליטיהם. נתונים אלה הם שהובילו את בית המשפט לסכומים שנפסקו.

5.

סיכומו של דבר הוא, שלא מצאתי בסיס להתערבות בשכר הטרחה ובהוצאות שנפסקו לזכות המשיבים ולחובת המבקשים. הבקשה נדחית בלא שהמשיבים נדרשו להשיב.