רע"א 9103/96 חדד משה נ. כבלי ציון בע"מ

1.המבקש עבד במפעל המשיבה מאז שנת 1970. במהלך עבודתו אצל המשיבה, נפגע המבקש (ביום 1.1.91) בתאונת עבודה שגרמה לקטיעת הגלילים העליונים של אצבעות 2 ו3- ביד שמאל. בגין הפגיעה נקבעה למבקש על ידי המוסד לביטוח לאומי דרגת נכות צמיתה בשיעור של 9.75%. למבקש אושרה תקופת אי כושר עבודה מוחלט של ארבעה חודשים. בסיומה חזר לעבודתו באופן מלא. ביום 30.9.92 פרש המבקש לגמלאות. הוא קיבל זכויות פנסיה מלאות. הפרישה לא נבעה מן הפגיעה האמורה. המבקש תבע את נזקיו מאת המשיבה, בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ת.א 38176/93).

2.בבית משפט השלום, לא כפרה המשיבה באחריותה לתאונה. היא טענה כי יש לייחס למבקש רשלנות תורמת בשיעור של 10%. בית משפט השלום (השופטת ש. דותן), דחה את טענת המשיבה. בית משפט השלום חייב את המשיבה בפיצוי המבקש כדלקמן:

(א) בגין הפסדי שכר לעבר, עד 1.5.91, סך של 2,472 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה.

(ב) בגין הפסדי שכר לעבר, מיום הפרישה עד יום מתן פסק הדין, סך של 10,500 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הפרישה.

(ג) בגין הפסדי שכר לעתיד, מיום הפרישה עד גיל 70, על פי הפסד חודשי של 350 ש"ח, סך של 22,751 ש"ח.

(ד) בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, סך של 1,500 ש"ח.

(ה) בגין נזק לא ממוני, סך של 25,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה.

(ו) עזרת צד ג', סך של 3,000 ש"ח.

כל זאת בניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי משוערכים בתוספת הצמדה בלבד, בסך של 36,976 ש"ח. ליתרה יש להוסיף שכר טירחת עורך דין בשיעור 13% ומע"מ.

3.המשיבה ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. הערעור הוא על שאלת הנזק בלבד. מנגד, ערער המבקש על גובה הפיצוי בגין עזרת צד שלישי ועל שיעור שכר הטרחה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: א. אבן ארי, ד. בר אופיר, ה. אחיטוב), דחה את הערעור שכנגד וקיבל חלקית את ערעור המשיבה. בית המשפט ביטל את החיוב בהפרשי הצמדה וריבית בגין הפסדי שכר לעבר עד 1.5.91 ובגין נזק לא ממוני לאחר שמצא כי נפלה טעות בחישוב ונעשה חיוב כפול בהפרשי הצמדה וריבית. כמו כן, ביטל בית המשפט המחוזי את חיוב המשיבה בפיצוי המבקש בגין הפסדי שכר לעתיד, והורה על ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי משוערכים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.

4.מונחת בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש מלין על כך שלאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי ייאלץ להחזיר למשיבה סכומים משמעותיים. המבקש חוזר בפני על אותן טענות שהעלה בפני שתי הערכאות דלמטה שבאופין הן טענות יאות לערעור בערכאה ראשונה. בתגובתה, המונחת בפני, מתנגדת המשיבה לבקשה מן הטעם שלא עולה ממנה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית המצדיקה דיון בערכאה שלישית. המשיבה מוסיפה וטוענת לגופו של ענין ותומכת במסקנותיו של בית המשפט המחוזי.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. ערעור ברשות בפני בית המשפט העליון לאחר שנשמע כבר ערעור בזכות בפני בית המשפט המחוזי ניתן רק בנסיבות מיוחדות, בסוגיות בעלות היבטים משפטיים כלליים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ"ד לו(3) 123). אין זה המקרה שבפני. השאלות המתעוררות בדבר שיטות חישוב הפיצויים בגין ראשי נזק שונים כבר הוכרעו על ידי בית משפט זה. גם שאלת שערוך תגמולי המוסד לביטוח לאומי וניכויים נדונה והוכרעה בע"א 5/84 רחל יחזקאל ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מה(3) 374 (ראה גם: ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף , מהדורה שלישית, חיפה 1993, עמ' 917).

הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ש"ח.