רע"א 911/97 חש ציוד עזר ללוחות חשמל בע"מ נ. אלקטרו ניר בע"מ

1.נשוא ההליכים בבקשת רשות ערעור זו הינם אביזרים המשמשים להרכבת ארונות חשמל. המבקש 2 הוא מנהלה של המבקשת 1, ועוסק בפיתוח וייצור של אביזרים כנ"ל. לטענתו, גילה אגב פעילותו בענף לוחות החשמל כי אין בנמצא פתרון אוניברסלי המאפשר בניה פשוטה וזולה של ארונות חשמל, ולכן החל בפיתוח וייצור אביזרים - ובמיוחד פסי צבירה, מהדקים ומבודדים - שניתן להתאימם למגוון רב של דרישות באמצעות חיבורים רב-תכליתיים באמצעים פשוטים של ניקוב והברגה. לדברי המבקש 2 רכשו המוצרים שפיתח מוניטין רב בשוק הישראלי. לטענתו, אין בעולם מפעל כלשהו המייצר אביזרים הדומים לאלה המיוצרים על ידי המבקשים והמותקנים בשיטה מודולרית של ניקוב והברגה. המבקשים טוענים כי המשיב 2 מעתיק את האביזרים שפיתח המבקש 2, משווק אותם באריזות דומות לאלה של המבקשת 1 ומוכר אותם במחיר נמוך יותר בשל העובדה שאינו נדרש להשקיע בפיתוח המוצרים. המבקשים תבעו בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו צו מניעה קבוע שיאסור על המשיבים לייצר ולשווק את המוצרים המועתקים ממוצרי המבקשת וכן תבעו פיצויים (ת"א 85/96). במקביל הגישו המבקשים בקשה לצו מניעה זמני באותו ענין (המר' 1259/96). במהלך הדיון בבקשה מונה מומחה שהתבקש להשיב על שתי שאלות שבעלי הדין הפנו אליו. השאלות היו:

"1. האם המערכת של המבקשים, דהיינו המהדקים, המבודדים ופסי הצבירה, לרבות מהדקי אומגה שמיצור המבקשת, הינם ייחודיים על רקע המוצרים הדומים הקיימים בשוק, ומתאפיינים במודולריות ובאוניברסליות כמאפיין של המערכת.

2.האם המוצרים הנ"ל המיוצרים על ידי המשיבים הינם זהים, כולם או מקצתם, למוצרי המבקשת".

2.בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו שניתנה בתאריך 8.1.97, בעיקר על חוות דעתו של המומחה. בהחלטתו קובע כב' השופט כי מתשובת המומחה ניתן להבין כי המערכת השלמה המורכבת מהמוצרים שהמבקשים מייצרים, הינה ייחודית בכך שהיא נותנת פתרונות כוללניים מודולריים מתאימים, אולם ניתן להרכיב מערכת מודולרית כזו גם באמצעות מרכיבים מתוצרתם של יצרנים אחרים; עם זאת נקבע כי כיוון שהסעדים שנתבקשו על ידי המבקשים התייחסו לרכיבי המערכת ולא למערכת כמכלול - הרי שאין בקביעת המומחה בדבר יחודיות המערכת ככלל, משום סיוע לעניינם. מתשובותיו של המומחה ביחס לרכיבי המערכת הסיק בית המשפט כי יצור פסי צבירה שבהם המרווח בין החורים הוא 11 מ"מ, כפי שמייצרים המערערים, אינו יחודי. לפיכך, נדחתה הבקשה לצו מניעה זמני ככל שהיא מתיחסת לפסי הצבירה. השופט המלומד מצא שהמבודדים זכאים עקרונית להגנה, אך לא נעתר להוציא צו מניעה זמני בגינם, הואיל והמומחה לא ראה שהמשיבים מפירים את המבודדים של המבקשת. המומחה מצא זהות בחוזי בין חלק מהמהדקים שמייצרות המבקשת והמשיבה (מהדקי אומגה) שנמצא שהם יחודיים למבקשת. בהסתמך על ממצאים אלה, קבע השופט כי המבקשים הוכיחו לכאורה את קיומה של עוולת גניבת העין - ועל כן הוציא צו מניעה זמני האוסר על המשיבים את יצורם ושיווקם. נקבע גם, כי משנאסר על המשיבים לייצר ולשווק את מהדקי האומגה - ממילא מנועים הם מלהרכיב מערכת מודולרית הכוללת מוצר זה. לפני בקשת רשות לערער על ההחלטה האמורה.

3.לאחר שעיינתי בבקשת המבקשים, בתגובת המשיבים ובחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. מדובר בסוגיות שהן עובדתיות במהותן, שלענין חלק מהן הכתובים מכחישים זה את זה, ומסקנותיו של השופט המלומדות אינן נראות, לענין ההליך שלפניו, מופרכות. כך, למשל, קיימת אי בהירות לגבי דבריו של המומחה מר לנדן בסוגיית פסי הצבירה: בעלי הדין מפרשים את המשפטים המעטים שבכתובים באופנים הפוכים. אי בהירות זו אינה יכולה למצוא פתרונה על בסיס טיעוני הצדדים והחומר שלפני, ומן הדין לברר את הדברים בגדר התובענה העיקרית, ולא על דרך של בקשת רשות ערעור על ההחלטה לענין סעד הביניים. באשר לסוגיית המערכת להבדיל מרכיביה - נחה דעתי כי אכן המבקשים בחרו, לכאורה, כנשוא לתביעתם את הרכיבים הספציפיים של המערכת, להבדיל מן המערכת כולה, ומירב התייחסויותיהם, גם בכתב התביעה וגם בבקשה למתן הצו הזמני ובמהלך בירור בקשתם היו לרכיבים עצמם; טענותיהם של המבקשים גם אינן מצדיקות מתן רשות לערער על הפרשנות שהשופט המלומד נתן לפלוגתאות המוסכמות. גם בשאר טענות המבקשים לא מצאתי עילה ליתן להם רשות לערער.

הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח.