פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
9122/03
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקש:
דוד ניסן
נ ג ד
המשיבים:
1. עירית רמלה
2. ש.ע משל מקרקעין בע"מ
3. ש.מ. דלאל השקעות בע"מ
4. רהיטי עמק אילון בע"מ
5. יגאל קורין
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל-אביב בבש"א 7294/03 במסגרת ה"פ 323/00, מיום 8.9.2003
שניתנה על ידי כבוד השופטת הילה גרסטל
בשם המבקש: עו"ד אריה
דנציגר
בשם המשיבה 1: עו"ד תמר בר
בשם המשיבים 2-4: עו"ד אלישע
חנינוביץ
בשם המשיב 5: עו"ד מוטי
בניאן
החלטה
המשיבה 1 – עיריית רמלה – היא בעלים רשום של חלקת מקרקעין בעיר רמלה (להלן: החלקה ). במשך השנים נמכרו שטחים שונים בחלקה לגורמים שונים, ובכלל זה המבקש והמשיבים 5-2. החלקה הצמיחה סכסוכים רבים, שהתנהלו בערכאות שונות, וזכויות הרוכשים טרם קיבלו ביטוי במרשם. עתה מתנהלים הליכים שונים שתכליתם רישום הזכויות בחלקה, ולצורך כך נעשות פעולות לרישום החלקה כבית משותף.
המשיבים 4-2 הגישו תובענה שעיקרה בקשה להצהיר על זכויותיהם בחלקה. העירייה, מצדה, הגישה בקשת סעד בדרך של טען-ביניים, זאת על-מנת שכל אלה הטוענים לזכויות בחלקה יוכלו להשמיע השגותיהם וטענותיהם באשר לרישום הזכויות המוצע, ובית המשפט יכריע בדבר וייתן לעירייה צו גודר. המבקש התנגד לבקשה, ובית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ה' גרסטל) פסק לאמור:
"דין הבקשה לסילוק טען הביניים להדחות וצר לי שעו"ד דנציגר לא קיבל את הצעתי וותר על הבקשה. הבקשה לסילוק טען ביניים אינה נתמכת בתצהיר, למרות שכלולות בה טענות עובדתיות המתייחסות להליכים אחרים שלא נמצאים בפני בית משפט זה בשלב זה. בנוסף, אין בה כדי להביא לקביעה שאין בסיס להליך של טען ביניים. ההיפך הוא הנכון. ב"כ המשיבה נקט הליך כדי לנסות ולחלץ את כל הגורמים המעורבים בענין מהמקום בו הם מצויים מזה זמן, לנוכח קיומן של טענות סותרות לגבי רישום נכס המקרקעין. דרך זו, היא דרך שיתכן שהכרעה בה תחלץ את הגורמים הנוגעים בדבר ותביא לרישום הנכסים על שמות רוכשיהם".
כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שבפני. המבקש סומך את בקשתו בעיקר על הסכם פשרה משנת 1991, אשר נחתם בין המבקש, העירייה וחברה שהמשיבים 4-2 רכשו ממנה, מאוחר יותר, את זכויותיה בחלקה. ההסכם קובע, בין היתר, כי במקרה של רישום הזכויות בחלקה "תרשמנה תחילה העסקאות שנעשו על ידי דוד ניסן [הוא המבקש...]". הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק-דין, ולטענת המבקש הוא מקים מעשה בית-דין ויש לקיימו כלשונו, לאמור – לרשום תחילה את זכויות המבקש בחלקה, ורק לאחר מכן לגשת לרישום שאר הזכויות. בנסיבות אלה סבור המבקש, כי אין כל הצדקה לקיום הליך של טען ביניים.
דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי סבר, כי קיומו של הליך טען הביניים עשוי לשרת את עניינם של הצדדים כולם, ולאפשר, אחרי שנים רבות של מחלוקות, את רישום הזכויות במקרקעין. טענות הצדדים בפנינו, המושכות לכיוונים שונים, אך ממחישות את הצורך בקיום הליך כזה. זאת ועוד: עיון בבקשת העירייה לקיום הליך של טען ביניים, ובתגובתה לבקשת רשות הערעור, מעלה כי אין היא חולקת (וכפי הנראה איש אינו חולק) על הצורך לקיים את פסק-הדין שאימץ את הסכם הפשרה, ולמעשה, מטרת ההליך היא, בין היתר, להביא להגשמת אותו פסק-דין. למותר לציין, על כל פנים, כי כל הטענות שמעלה המבקש היום יעמדו לו גם בהליך טען-הביניים.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורכי הדין של המשיבים, בסכום כולל של 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ט באייר תשס"ד
(10.5.2004).
ש
ו פ ט