רע"א 9126/12 סועאד אחמד עבאסי נ. רנדה נג'די

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים נ' בן אור, ר' יעקובי ור' וינוגרד) בת"א 11928/08 מיום 20.11.12.

1.המבקשת והמשיבה הן בנות דודות אשר להן סב משותף (להלן: המנוח ). המשיבה הגישה לבית משפט השלום בירושלים תביעה למתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על המבקשת לתפוס חזקה בנכס – בית בן שתי קומות בשכונת ראס אל עמוד, וחלקת הקרקע עליו בנוי הנכס (להלן: הנכס ), להתקשר לגביו בעסקה כלשהי או להעבירו לאחר, וכן צו שימנע מהמבקשת להפריע למשיבה להשתמש בנכס. המחלוקת נגעה בעיקר לשאלה אם וכיצד עבר הנכס לידי אשת המנוח עובר לפטירתו, אם לאו. לשאלה זו נפקות באשר לזכויות של בנות הדודות בנכס שהשאירו אחריהם המנוח ואשתו. בית המשפט עיין במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים ומצא כי טענת המבקשת לפיה הנכס עבר מידי המנוח לאשתו ובכך הוקנו לה זכויות בנכס, עדיפה ונתמכת בראיות שהציגו בפניו הצדדים כגון צוואת המנוח במסגרתה ציין כי הוא מכר לאשתו את המקרקעין דנן, וכן ייפוי כוח שניתן מטעם אשת המנוח לבנה, באופן משכנע יותר מטענות המשיבה. לפיכך, דחה בית המשפט קמא את התביעה, קבע כי למבקשת זכויות בנכס והשית על המשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דינה של המבקשת.

2.על פסק דין זה הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי קבע כי בית המשפט קמא לא התייחס למסמך שהוגש על ידי המבקשת, ממנו עולה כי המנוח מכר דונם מהמקרקעין דנן לבנו מספר שנים לאחר שנטען על ידי המשיבה כי הנכס הועבר לאשתו. לפיכך, מצא בית המשפט כי טענת המשיבה לפיה הנכס נותר בידי המנוח ולא עבר לאשתו, מתיישבת היטב עם הראיות ומתקבלת יותר על הדעת. בהתאם ליתר המסמכים בתיק ובהצטרף למסמך זה נמצא כי למשיבה זכות בלתי מסוימת בנכס. אשר על כן, הפך בית המשפט המחוזי את פסק הדין של בית המשפט קמא וקבע כי למשיבה זכות בלתי מסוימת במקרקעין. כמו כן נתן בית המשפט המחוזי צו מניעה קבוע האוסר על המבקשת להפריע לשימוש של המשיבה בנכס או לבצע עסקאות בנוגע לו (להלן: פסק הדין ).

מכאן הבקשה שלפניי.

3.בבקשה טוענת המבקשת כי נפלו מספר שגיאות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. כך, למשל, המבקשת סבורה שבית המשפט המחוזי שגה כשלא בחן אם המשיבה הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה. כמו כן, לשיטת המבקשת, טעה בית המשפט המחוזי כשהתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בבית המשפט קמא, ובאופן פרשנותו את המסמכים שהוצגו בפניו. לבסוף, גורסת המבקשת כי בית המשפט המחוזי שגה כשלא הבהיר כי למשיבה יש זכות בלתי מסוימת בנכס בלבד, ולא זכות המקנה לה חזקה ייחודית בנכס. יצוין גם כי לצד הבקשה למתן רשות ערעור, הגישה המבקשת גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי עד להחלטה בבקשה דנן. במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע טענה המבקשת כי המשיבה מאיימת להשתמש באופן בלעדי בנכס ועלולה להעביר על דעת עצמה בלבד את זכויותיה לצדדים שלישיים, כל זאת בניגוד לאמור בפסק הדין.

4.עיינתי בבקשה ובנספחיה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, כדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, עליו להראות כי מקרהו מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגות מעניינו שלו ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מבלי להיכנס לגוף הטענות, נדמה כי הבקשה במקרה דנן אינה מעלה שאלה כאמור, ועיקר עניינה בחזרה על טענות פרטניות הרלוונטיות ליחסים שבין הצדדים בלבד. טענות המבקשת מתייחסות למשקל ולפרשנות שהעניק בית המשפט המחוזי למסמכים שהוגשו לבית המשפט קמא, לשאלת נטל ההוכחה במקרה הספציפי הזה ולאופן בו ניסח בית המשפט את פסק דינו. טענות אלו אינן מעוררות סוגיות החורגות מהיחסים שבין הצדדים דנן, ולפיכך אינני מוצאת מקום להעניק להם רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

למעלה מן הדרוש אומר כי ככל שסבורה המבקשת כי המשיבה מפרשת באופן שגוי את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, הרי שעליה לנקוט בהליכים המשפטיים המקובלים לשם כך. מסגרת זו של "גלגול שלישי" איננה מיועדת לבירור אופן יישום הוראות פסק הדין של בית המשפט המחוזי על ידי מי מהצדדים, ושגיאה של צד בפירוש פסק הדין איננה מצדיקה, כשלעצמה, מתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.