רע"א 913/10 י. עמית מערכות בע"מ נ. רפי שפירא ובנו בע"מ

1.

המבקשת היא היבואנית הבלעדית בישראל של מוצרי זכוכית ופרזול המיוצרים על ידי חברת DORMA הגרמנית. המשיבה היא חברה העוסקת בהתקנה של מוצרים מן הסוג הנזכר. בהסכם שנחתם בין המבקשת לבין המשיבה בחודש יוני 2006 (להלן - ההסכם) הוסכם, בין היתר, כי המשיבה תהא המשווקת הבלעדית של מוצרים מסוימים מתוצרת DORMA בישראל. המבקשת התחייבה שלא לבצע התקנות של מוצרי DORMA נשוא ההסכם, אם בעצמה ואם על ידי קבלני משנה, ולא להגיש הצעות למכרזים הכוללים עבודות התקנה כאמור (סעיפים 8-7 להסכם). המשיבה התחייבה שלא להשתמש במוצרים מתחרים לדלתות "מנט" מתוצרת DORMA (סעיף 14 להסכם) ולהשתדל להשתמש ביתר המוצרים של DORMA

(סעיף 16 להסכם). לטענת המשיבה, נודע לה כי המבקשת מפרה את התחייבויותיה על פי ההסכם ומבצעת עבודות התקנה אשר התחייבה שלא לבצע. עקב טענות אלו, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המבקשת ולצידה בקשה לצו מניעה זמני. ביום 28.12.09 נעתר בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד הנשיאה ה' גרסטל) באופן חלקי לבקשה לצו מניעה זמני. על פי הצו, נאסר על המבקשת למכור, לבצע עבודות או להגיש הצעות במכרזים כאשר מדובר במוצרים מסוימים מתוצרת DORMA , אשר פורטו בהחלטה מיום 28.12.09 (כפי שתוקנה בהחלטה מיום 11.1.10). בקשת רשות הערעור שבפניי מופנית נגד ההחלטה ליתן צו מניעה זמני.

2.

דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. המבקשת אינה מכחישה, כי היא פעלה באופן שלכאורה אינו עולה בקנה אחד עם התחייבויותיה לפי ההסכם. לטענת המבקשת, שונה ההסכם בהתנהגות על ידי הצדדים. מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי, כי הנטל הרובץ על המבקשת לשם הוכחת טענה זו הוא משמעותי וכי לפחות לגבי שלב הסעד הזמני ניתן לקבוע שהיא לא עמדה בו. בהחלטתו המנומקת והמפורטת דחה בית המשפט המחוזי טענות נוספות של המבקשת, כגון כי התנהלותה של המשיבה לקתה בשיהוי ובאי גילוי, ואף קביעותיו אלה מקובלות עלי. אוסיף, כי הצדדים הטיחו האחד בשני האשמות שונות בנוגע לאיכות המוצרים שסופקו על ידי המבקשת ולטיב העבודות שבוצעו על ידי המשיבה. טענות אלו אפשר שתהא להן חשיבות בתיק העיקרי, אולם אין בהן כדי להשליך על סוגיית הסעד הזמני. עם זאת, נקודה מסוימת בהחלטתו של בית המשפט המחוזי הטרידה אותי. מכתבי הטענות עולה, כי בשלב מסוים החלה המשיבה לייבא מוצרים מסוימים המתחרים במוצרים המיובאים על ידי המבקשת. לטענת המשיבה, היא נאלצה לעשות זאת עקב הפרות שנעשו על ידי המבקשת. כך או אחרת, מצב בו מנועה המבקשת מלשווק מוצרים מסוימים שלא באמצעות המשיבה, ואילו המשיבה מצידה אינה מחויבת שלא לייבא מוצרים מתחרים למוצרים אלו, עלול להיות בעייתי ביותר מבחינת המבקשת. יש בו כדי לעורר חשש שמא תנוצל הסיטואציה לדחיקת המוצרים המיובאים על ידי המבקשת מהשוק. חשש זה עשוי היה להטות את מאזן הנוחות לטובת המבקשת. על מנת לברר נקודה זו זימנתי את הצדדים לדיון. בדיון שהתקיים בפניי התחייבה המשיבה " שלא לייבא דלתות הזזה ודלתות ציר מסדרת 'מנט' מתוצרת דורמה או מוצרים מקבילים לאלה כל עוד עומד צו המניעה הזמני בתוקפו" (פרוטוקול הדיון מיום 9.3.10). לאור התחייבות זו, הוסר החשש הנזכר.

3.

הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח.