פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9131/06
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המבקשת:
ענבר גרינר
נ ג ד
המשיבים:
1. דוד גרינר
2. קובי תורג'מן
3. איילון חברה לביטוח בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום
26.9.06 בבש"א 11070/06 (ת.א. 1084/05) שניתנה על-ידי כבוד השופטת ר'
חפרי-וינוגרדוב
בשם המבקשת:
עו"ד ע' שטרנברג;
עו"ד נ' עדוי
בשם המשיבים:
עו"ד י' נחשון
החלטה
במסגרת תביעתה של המבקשת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, מונה מומחה בתחום הנוירולוגי. בחלטה נשוא הבקשה שבפני קיבל בית המשפט המחוזי את טענת המשיבים כי יש להורות למומחה להתעלם ממסמכים מסוימים ששוגרו לו על-ידי המבקשת: שני מכתבים שרשמה ד"ר משיח-נעון, פסיכיאטרית, המתעדים שני ביקורים של המבקשת אצלה; ודו"ח בדיקה קוגניטיבית שנערכה למבקשת במרכז הרפואי רמב"ם.
אשר למכתבים, כתב בית המשפט כך:
עיון במכתבים מלמד שמדובר בעיקרו ברישום תלונותיה של התובעת. גם ענין זה אינו בגדר טיפול רפואי או בדיקות לצורך טיפול כזה.
חזקה על המומחה שיבדוק את התובעת בעצמו, יקבל את תלונותיה בעצמו ויתרשם בעצמו.
אשר לדו"ח, סבר בית המשפט כי:
מסמך זה כולל אכן תאור מילולי של תוצאות בדיקות מסוימות וחיווי דעה. לא ברור ממנו מיהו שערך את הבדיקות ומיהו שערך את חיווי הדעה... ככל שהמומחה זקוק לבדיקה נוירוקוגניטיבית, יוכל לבקש לערוך בדיקה כזאת.
על החלטת בית המשפט המחוזי משיגה המבקשת, והחלטתי לדון בבקשתה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.
אינני רואה סיבה מספקת להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע למכתבים. מדובר כאמור בשני מכתבים – האחד מיום 12.9.2003, מספר ימים לאחר התאונה, והאחר מיום 10.7.2006, קרי: שלוש שנים לאחר מכן ויומיים לפני הדיון בבקשה למינוי מומחה רפואי. בין לבין, לא פגשה ד"ר משיח-נעון במבקשת. בהינתן העובדות האלה; ובהתחשב בתוכן המכתבים, הכוללים בעיקרם רישום תלונות מפי המבקשת ומקצת חיווי דעה, אין לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי.
בכל הנוגע לדו"ח הבדיקה הקוגניטיבית, שונה עמדתי מעמדתו של בית המשפט המחוזי. מדובר בדו"ח שנערך בבית חולים מוכר, וחתומה עליו רופאה בשם ד"ר רחל תומר (נוירופסיכולוגית). הדו"ח מתאר את תוצאות הבדיקות שנערכו למבקשת, ובסופו יש פרק שכותרתו "דיון וסיכום", שבו יש גם מרכיב של הערכה או הבעת דעה. המשיבים עצמם, בתשובתם לבקשת רשות הערעור, כותבים כי הם לא היו מתנגדים להמצאת הדו"ח למומחה, אילו מדובר היה רק בחלק האובייקטיבי של הדו"ח תוך השמטת החלק הסובייקטיבי שבו. זאת ועוד, המשיבים מציינים כי בעבר הם פנו למבקשת בהצעה כי הדו"ח יובא בפני המומחה בעוד שהמכתבים לא ימסרו לעיונו, אולם ההצעה, לדבריהם, לא נענתה. נראה אפוא כי התנגדותם של המשיבים להגשת הדו"ח למומחה היא לכל היותר התנגדות "חלשה", ומכל מקום, לאחר עיון במסמך, בהתחשב בתוכנו ולמרות חיווי הדעה שבשוליו, לא הייתי מונע את הגשתו למומחה. חזקה על זה האחרון שיפעל באובייקטיביות ויגבש את מסקנותיו באופן עצמאי על-פי מכלול הנתונים שבפניו, תוך התעלמות ראויה מחוות-הדעת.
הערעור מתקבל במובן האמור. לאור עמדת המשיבים כפי שתוארה אמנע מעשיית צו להוצאות בהליך זה.
ניתנה היום, ט"ו באדר התשס"ז (5.3.07).
המשנה-לנשיאה