רע"א 9139/18 רולא ג'אלב חאג' יחיא נ. תמאם חסן יאסין

1.

דין בקשת רשות ערעור זו להידחות, ללא צורך בתשובה. המבקשת הגישה באוקטובר 2013 המרצת פתיחה במסגרתה ביקשה סעד הצהרתי, לפיו היא הבעלים במשותף (במושע) ב- 2/16 מהזכויות בחלקה 14 גוש 7850 המצויים בעיר טייבה, והרשומות במרשם המקרקעין על שם המשיבה. התיק נשמע בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד על ידי כב' השופט צבי ויצמן , אשר ביום 22.1.2017 פסק למבקשת את מבוקשה במלואו, בקובעו כי " ניתן בזאת פסק דין הצהרתי לפיו זכויותיה של הנתבעת בחלקה 14 (2/16) שייכות לתובעת וזאת בכפוף למתן דיווח כדין לרשויות המס ותשלום כל החיובים החלים על העסקה ". ערעור שהגישה המשיבה על פסק הדין לבית משפט זה, נדחה ביום 1.5.2018, לאחר שהמשיבה חזרה בה מערעורה (ע"א 2167/17). ואולם, למרות האמור טרם נרשמו הזכויות האמורות במרשם המקרקעין על שם המבקשת.

2.

ביום 21.10.2018 הגישה המבקשת בקשה לפי סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית המשפט, במסגרתה העלתה טענות שונות, שביסודן התלונה כי המשיבה אינה מקיימת את פסק הדין, ומסכלת את ניסיונות המבקשת לרשום את המקרקעין על שמה. בית המשפט קמא דחה בקשה זו, ובדין עשה כן. המבקשת היא זו שבחרה לנקוט בהליך של המרצת פתיחה, במסגרתו הוגבלה תביעתה לסעד הצהרתי בלבד. לבחירה זו נפקויות שונות: החל מהאגרה שנדרשה המבקשת לשלם, דרך הפרוצדורה שהתקיימה לליבון התובענה, וכלה בסעד שניתן היה לפסוק לטובתה. אחת המשמעויות של בחירה זו, היא שבסיום ההליך לא ניתן לטובת המבקשת סעד אופרטיבי (סעד כספי או סעד ציווי), וככל שהמבקשת מעוניינת בסעד שכזה, עליה לפתוח בהליך מתאים. ממילא יובן כי גם לא ניתן להגיש תביעה עילה של ביזיון בית המשפט בטענה שהמשיבה מפרה צו שיפוטי שלא התבקש בתובענה, ולפיכך גם לא ניתן.

3.

בסיום הדברים לא אוכל להימנע מהבעת צער על כך שהצדדים אינם מוצאים דרך להביא להסדרת הזכויות במקרקעין בהתאם לפסיקה החלוטה שניתנה בעניין זה. התנהלות זו אינה צפויה לשנות את שנפסק, אלא רק להכביר הוצאות על הצדדים – ואין להניח כי המשיבה תפיק רווח של ממש מכך.

4.

הבקשה נדחית ללא צורך בהתייחסות. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.