רע"א 9145/96 זאב ברא"ז נ. המועצה המקומית "תל-מונד"

בפני רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, לפיה בוטל צו מניעה ארעי שאסר על המשיבים או מי מטעמם לבצע עבודות פיתוח בקרקע הידועה כחלקה 44 בגוש 7787 בתל-מונד (להלן - החלקה).

1.המבקשים, אב ובנו, הינם חלק מהבעלים הרבים של החלקה. בעקבות שינוי ייעוד החלקה מקרקע חקלאית לקרקע בעלת ייעוד למגורים, נחתם בשנת 1993 הסכם בין המשיבה מספר 1 (המועצה) לבין בעלי החלקה, ובכללם המבקשים, לפיו נמסרו עבודות הפיתוח בחלקה לידי הבעלים.

בהסכם נוסף שבין המבקשים לבין שאר בעלי החלקה, הוסכם כי המבקשים יבצעו את הפיתוח עבור כלל הבעלים עפ"י תנאי ההסכם עם המועצה, תוך שנקבעה דרך ההתחשבנות שביניהם.

המבקשים הגישו תביעה לבית המשפט לאכוף את ביצועו של ההסכם על המועצה. בתאריך 7.10.96, משהתברר למבקשים כי המועצה התקשרה עם המשיבה 3 בהסכם לביצוען של עבודות הפיתוח, עתרו המבקשים לבית המשפט בבקשה למתן צו מניעה זמני כנגד ביצוען של עבודות הפיתוח על ידי גורם אחר. בתאריך 20.11.96 ניתן צו מניעה ארעי, במעמד צד אחד. לאחר דיון בבקשת צו המניעה, שנערך במעמד הצדדים, החליט בית משפט קמא ביום 5.12.96 לבטל את הצו שניתן, ולדחות את הבקשה לצו מניעה זמני.

המועצה העלתה טענות בדבר תקפות ההסכם, שלא נחתם על ידה. כמו כן, לטענתה, במהלך 1995 חתם המבקש מס' 1 שני הסכמים נוספים עם בעלי יתר החלקות, שבהם ויתר במפורש על זכותו לבצע את הפיתוח. לטענת המבקשים, המועצה, באמצעות יועצה המשפטי, ניסחה את ההסכם וההתקשרות אושרה במליאת המועצה, ועל כן אין היא יכולה להתכחש להסכם. באשר לטענה השניה - לטענתם, בהסכמים שבינם לבין שותפיהם בחלקה ובין המבקש הראשון לבין המשיבה מס' 4, נאמר מפורשות שאין בהם כדי להוות ויתור כלשהו על זכותו כלפי המועצה.

בית משפט קמא לא הכריע בטענות הצדדים וביסס החלטתו על מאזן הנוחיות והנזק הצפוי. הנזק הצפוי למבקש אם לא ינתן צו מניעה מתבטא בהפסד רווחי הפיתוח (9%). צו מניעה יעכב את הפעולה בחלקות כולן. מהותו של הסכסוך הוא כספי והמבקש יוכל לבוא על סיפוקו גם אם לא יגרום נזקים ע"י עצירת הבניה, כשאלה ממילא עשויים ליפול על שכמו.

על אף כל טענות המבקשים, נחה דעתי שדי בנימוקו של בית משפט המחוזי כדי להצדיק את דחיית הבקשה לרשות ערעור, מבלי לדון בכל טנותיהם האחרות של משיבים 1-2 ו4- לדחיית הבקשה. אזכיר רק, שהיה שיהוי ניכר בהגשת הבקשה לצו זמני על ידי המבקשים נוכח העובדה שכבר בחודש אפריל 1995 הודיעה המועצה למבקש על כוונתה לבצע בעצמה את עבודות הפיתוח.

הבקשה לרשות ערעור נדחית וממילא נדחית עמה הבקשה לעכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי. המבקשים ישלמו למשיבה הראשונה ולמשיבה הרביעית - לכל אחת מהן - הוצאות בקשה זו בסך 7,500 ש"ח.