רע"א 9167/02 PHILIPS VENTURE CAPITAL FUND B.V. נ. לב זיידנברג

1.עניין לנו במאבקי שליטה בין המבקשות לבין המשיבים או מי מהם.

2.בית המשפט המחוזי דחה בקשה לצווי מניעה זמניים, בה התבקש להורות על הקפאת הרכב דירקטורים בדירקטוריונים של משיבות 9-10, ומניעת שינוי בזכויות החתימה בהן, במיוחד בחשבונות הבנק שלהן.

3.על כך בקשת רשות הערעור שבפנינו, בה מתבקש בית המשפט להורות על השעיית דירקטורים במשיבה 10 ופיטורי יו"ר הדירקטוריון בה, ולהורות למשיבים 5

ו- 6 להימנע מהפעלת השליטה שלהם במשיבה 10.

4.המבקשות נמנות על קונצרן פיליפס העולמי, ולהן מניות ואופציות בשיעור 16.07% במשיבה 10, המחזיקה במלוא מניותיה של משיבה 9.

המשיבים 1-4 היו בעלי מניות במשיבות 9-10 והעבירו מניותיהם למשיב 5 באמצעות חברה בשליטתו – המשיבה 6. על ידי כך הפך המשיב 5 להיות בעל השליטה במשיבות 9-10.

העברת מניות זו נעשתה, לטענת המבקשות, תמורת התחייבות המשיב 5 שלא לתבוע את המשיבים 1 ו-4 ואת הבנק האמריקאי בעקבות מימוש שיעבוד שנעשה לטובת הבנק בגין הלוואה שקיבלה חברה אחרת. שיעבוד זה נעשה כבטוחה להלוואה שקיבלה החברה האחרת שהמשיב 1 היה בעל עניין בה. ההלוואה לא נפרעה והבנק מימש את השעבוד נגד משיבה 10. כתוצאה מכך נפלו המבקשות – לטענתן – קורבן למעשה מעילה מצד המשיבים 1-4 שכלפיהן התחייב המשיב כאמור. לפיכך, ביקשו הן למנוע את השתלטות משיב 5 על משיבות 9-10 מכוח השליטה שעברה אליו שלא כדין. שליטה זו תגרום – לטענתן - לריקון חשבונות הבנק של משיבות 9-10, בהם 2 מליון דולר, המיועדים למחקר ולפיתוח בישראל, לתועלתו האישית של משיב 5.

5.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה ליתן סעדים זמניים. הוא קבע כי המבקשות לוקות בחוסר תום לב רבתי בכך שלא גילו את אוזנו של בית המשפט כי תוך ניצול תקנון המשיבה 10, חברו הן לאחד מנציגי המשיבה 6 בדירקטוריון של המשיבה 10 ועל ידי כך השיגו רוב בדירקטוריון, המעניק להן שליטה בניהול ענייני המשיבות 9-10, חרף היותן בעלות מניות מיעוט.

במצב הדברים שנוצר, לא מצא בית המשפט להיענות לבקשה לצווי מניעה זמניים, שימנעו מהמשיבה 6 להחליף או למנות דירקטורים מטעמה במשיבה 10 ושימנעו שינוי בזכויות החתימה במשיבה 10.

6.עיינתי בחומר הרב שהוגש בבקשת רשות הערעור, בתגובות לה ובתגובות לתגובות שהוגשו והגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא, הן משום שהבקשה אינה מעלה שאלה שראוי ליתן עליה רשות ערעור, הן משום שמדובר בסעד זמני המצוי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, הן משום שעל פי ההלכה יש להראות טעם מיוחד המהווה צידוק לשינוי ההחלטה של הערכאה הדיונית שדחתה בקשה לסעד זמני וטעם כזה לא הובא והן לגופו של עניין.

אשר על כן הבקשה נדחית.

המבקשות תשלמנה למשיבים 1-3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ ולמשיבים 5-6 סכום זהה.