פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9169/10
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש:
אילן רפאל
נ ג ד
המשיבים:
איליון גוריון ואח'
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 15.11.10 בע"א 585-12-09 שניתן על ידי כבוד
השופטת ר' לבהר שרון
בשם המבקש:
עו"ד עזורה מוני
החלטה
1.
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ל' שרון , ע"א 585-12-0) לפיו התקבל באופן חלקי ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת נ' גרוסמן בת.א. 10264/08) ונקבע כי יש להפחית רכיבים מסוימים מהסכום שפסק בית משפט השלום. ברקע לבקשה , תביעת המבקש להשבת כספים שהמשיבים חלטו מערבות בנקאית שניתנה על ידו.
המבקש שכר מהמשיבים חוות לולים במושב סלעית. לאחר שפינה את המושכר ביקש שתושב לו הערבות הבנקאית שנתן בשווי 100 , 000 ₪. המשיבים הודיעו לו כי בכוונתם לממש את הערבות בסך 66 , 244 ₪ בשל אי פירעון חובות שנובעים מלקויים שהותיר במושכר ,
שדרשו תיקון על חשבונם. המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום להשבת סכום הערבות שמומשה בטענה כי הערבות מומשה שלא כדין ומבלי שהוא חייב בפיצוי עבור המושכר. בית משפט השלום קבע כי הערבות מומשה כדין וכי המבקש לא הוכיח שכל התחייבויותיו כלפי המשיבים קוימו. באשר לסכום הפיצוי נקבע ,
בין היתר , כי המשיבים הוכיחו ששולמו סך של 17 , 509 ₪ עבור תיקון לקויים במושכר מתוך הסכום שמומש ועל כן הורה להם להשיב למבקש סך של 48 , 635 ₪. בית המשפט המחוזי שדן בערעור המשיבים קבע כי נפלה טעות בחלק מהסכומים שנפסקו על ידי בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי בחן את הראיות ובכללן החשבוניות שהוצאו וקבע כי הסכומים שהמשיבים הוציאו בפועל הינם גבוהים מהסכומים שנפסקו. ובהתאם הורה לתקן את הסכומים כמפורט בפסק דינו (סעיפים 8-10 ו – 14 לפסק הדין). מכאן הוגשה הבקשה שלפניי למתן רשות ערעור.
2.
לטענת המבקש לא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית משפט השלום
שהצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. לטענתו האופן בו חישב בית המשפט המחוזי את הסכומים הובילו אותו למסקנה עובדתית שגויה. לו בית המשפט המחוזי היה בוחן את התאריכים הרלוונטיים והעדויות כנדרש היה תומך במסקנת בית משפט השלום. כך למשל נטען כי המבקש פינה את המושכר בתאריך 15.1.07 וכחודש וחצי לאחר מכן נכנס שוכר חדש והערבות הייתה צריכה לחזור לידי המבקש בתאריך 1.5.07. רק בתאריך 27.5.07 הוצאה חשבונית (נספח ח') על ידי המשיבים עליה ביסס בית המשפט המחוזי את מסקנתו. לטענת המבקש המשיבים כלל לא הוכיחו שהוצאו הסכומים שנטענו על ידם בעוד הוא הוכיח כי שילם את כל התיקונים הנדרשים במושכר במועדם. נטען , כי הוא הוכיח ששילם 31 , 000 ₪ לצד ג' עבור הלקויים במושכר.
3.
בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין היא מהווה ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור ,
מקום שהדין אינו מחייב זאת. המשוכה גבוהה יותר עת עסקינן בגלגול שלישי. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית , החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי בבקשה כל נימוק משפטי המצדיק דיון בגלגול שלישי. בית משפט השלום בחן את הראיות וטענות הצדדים וקבע ממצאים עובדתיים. בית המשפט המחוזי סבר שיש ליתן משקל שונה לחלק מהראיות ונימק את מסקנתו בהתאם. מסקנות עובדתיות אלו ואף מחלוקות עובדתיות אלו, אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. יודגש כי בית משפט השלום לא נתן משקל רב לחשבוניות המפורטות בנספח ח' לתצהיר המשיבים בסוברו כי החשבוניות הינם על שם המבקש. לעומתו קבע בית משפט המחוזי "עיון בחשבוניות הנ"ל מלמד כי כולן הוצאו על שם 'חוות הלולים סלעית'...שהיא למעשה השותפות של המערערים. כפי שאישר ב"כ המשיב , בהגינותו ,
בדיון שהתקיים בפני , חשבונית שהוצאה על שם זה אינה חשבונית שניתנה לטובת המשיב ,
אלא לטובת המערערים...".
בית המשפט המחוזי נימק אפוא את מסקנתו להעניק משקל שונה לראיות שהונחו לפניו. טענות המבקש בדבר המועדים בהם הוצאו החשבוניות אינן מכריעות את הכף ,
אלא מבקשות ליתן משקל שונה לממצאים שנקבעו. אין בכך די כדי להעניק רשות ערעור בשלב זה. אף באשר לטענות הנוספות שהועלו ,
לא מצאתי טעות משפטית במסקנות העובדתיות אליהן הגיע בית המשפט המחוזי. סיכומו של דבר הסתייגויותיו של המבקש בהליך דנא מצויה כולה בדלת האמות של הסכסוך הפרטני. משכך המבקש לא עבר את המשוכה של "הגלגול השלישי".
4.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ז באייר התשע"א (31.5.11).
ש ו פ ט