רע"א 9171/01 אייל ניירות ערך והנפקות (1988) בע"מ נ. איתן סבן

המשיב 1 (להלן: התובע), הגיש תובענה ייצוגית בבית-המשפט המחוזי, בגין פרסום דו"חות כוזבים של חברה בורסאית. תובענה זו הוגשה כנגד שבעה משיבים (בהם המשיבים 6-2 ו8- נשוא בקשה זו), ואילו המבקשת צורפה לה בעקבות הודעה לצד שלישי.

בכתב-טענותיו, התובע טען כי בטרם רכש את ניירות-הערך של החברה, הוא למד היטב את דיווחיה, וכי אלמלא הפרטים המטעים שנכללו בדיווחים אלה, לא היה מבצע את רכישותיו. בעקבות זאת, הגישה לו המבקשת שאלון, בגידרו ביקשה כי יציין את כל הרכישות והמכירות של ניירות-ערך שבוצעו על-ידיו במהלך תקופה של שלש שנים. לטענתה, התשובה לשאלה זו עשויה לחשוף את העובדה שהתובע נהג לערוך עסקאות כאמור באופן תדיר, ומכאן שאין להניח כי ערך מחקר מקיף לפני כל אחת מרכישותיו.

לבקשת התובע, בית-המשפט המחוזי קבע כי שאלה זו מיותרת ומכבידה, ופטר אותו מלהשיב עליה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

דינה של הבקשה להידחות.

גם לו הייתה מתממשת תקוותה של המבקשת, והיה מתברר כי במקרים אחרים התובע לא נהג ללמוד את דו"חות החברות שאת ניירות-הערך שלהן רכש, אין בכך כדי להשליך על האופן בו נהג ביחס לחברה נשוא התובענה. מכאן, שנוהגיו במקרים אחרים אינם ממן העניין.

יתרה מזאת, אף לו הוכח בראיה פוזיטיבית כי התובע לא למד את דו"חותיה של החברה טרם הרכישה, לא היה בכך כדי לפגום בעילת התובענה. בעניין זה, הלכה היא כי בתובענה לפי חוק ניירות ערך, תשכ"ח1968-, הזכות לסעד אינה מותנה בהסתמכותו הישירה של הרוכש על דיווחיה הכוזבים של החברה (רע"א 8332/96 שמש נ' רייכרט (טרם פורסם)).

הבקשה נדחית, איפוא.