החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 9177/00 אברהם משה נ. עיריית פתח תקוה

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · אי קיום צו שיפוטי ורישוי עסקיםבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה ערעור על הרשעה בעבירות של עיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון ואי קיום צו שיפוטי

כיסוי התקציר אינו ידוע: בכרטיס זה לא תועד אם גוף המסמך וסיום ההכרעה נכללו במלואם. יש לעיין במקור המלא.

המבקש הורשע באי קיום צו שיפוטי ובעיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון, וערעורו נדחה בבית המשפט המחוזי. בבקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון נקבע כי צו הפסקת העיסוק השיפוטי הוא צו חדש ולא הארכה של צו מנהלי שפג תוקפו. הבקשה נדחתה מאחר שלא נמצאה עילה ראויה למתן רשות ערעור נוספת.

העובדות

המבקש הורשע בבית המשפט לעניינים מקומיים בעיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון ובאי קיום צו שיפוטי, ונגזר עליו קנס ומאסר על תנאי. ערעורו נדחה בבית המשפט המחוזי והוא ביקש רשות ערעור נוספת לבית המשפט העליון.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום ליתן רשות ערעור נוספת על הרשעה באי קיום צו שיפוטי שניתן לפי חוק רישוי עסקים?
  2. 2.האם צו הפסקת עיסוק שניתן על ידי שופט הוא הארכה של צו הפסקת עיסוק מנהלי שפג תוקפו, ולכן בטל?

מילות מפתח

  • עסק טעון רישוי
  • רישיון
  • אי קיום צו שיפוטי
  • צו הפסקת עיסוק
  • הארכה
  • עילה ראויה
  • ערעור נוסף

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

רע"פ

9177/00

בפני:

כבוד השופט א' מצא

המבקש:

משה אברהם

נגד

המשיבה:

עיריית פתח תקוה

בקשת

רשות ערעור על פסק-דינו של

בית

המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

בעפ"א

80179/00 מיום 6.12.2000

שניתן

על-ידי כבוד השופטים:

ד' ברלינר, ע' פוגלמן וי' שטופמן

המבקש: בעצמו

ה ח ל ט ה

המבקש הואשם בפני בית המשפט לעניינים מקומיים בפתח-תקוה בעיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון ובאי קיום צו שיפוטי שניתן לפי סעיף 17 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח1968-. המבקש הורשע בדינו ונגזר עליו קנס בסך של 4,000 ש"ח וכן עונש מאסר על-תנאי של שלושה חודשים למשך שנה. ערעורו של המבקש נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. עתה הוא מבקש רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

המבקש מעלה שלל טיעונים כנגד הרשעתו באי קיום הצו השיפוטי. לטענות אלו כבר ניתן מענה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. בפסק הדין נקבע, כי השיקולים שעמדו בבסיס מתן הצו מבוססים היטב בחומר הראיות, וכי המבקש ידע על קיומו של הצו. אין ממש גם בטענת המבקש, כי הצו השיפוטי בטל, בשל הזמן שחלף מאז החלטת השופטת לורך, לקיים את צו הפסקת העיסוק המינהלי, ועד "הארכת" הצו בהחלטת השופט שטרסמן. צו הפסקת העיסוק השיפוטי, שנתן השופט שטרסמן, הינו צו חדש, העומד על רגליו שלו, ולא הארכה של צו הפסקת העיסוק המנהלי, אשר תקפו פג לפני יום מתן הצו השיפוטי.

מסקנתי היא אפוא, כי הבקשה איננה מגלה עילה ראויה למתן רשות להגשת ערעור נוסף לבית-משפט זה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כז' בכסלו תשס"א

(24.12.2000).

ש ו פ ט

העתק

מתאים למקור

נוסח

זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ

פסקי

הדין של בית המשפט העליון בישראל.

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

00091770.

F01

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • רעפ 9177/00