רע"א 9182/12 דובק בע"מ נ. דוסט אליהו ואח'

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' סובל ) בתל"א 9270-10-12 מיום 13.12.2012, בה נמחקה על הסף בקשת המבקשת לביטול חלקי של פסק בוררות משלים שניתן על ידי השופט (בדימוס) יעקב שמעוני ביום 5.9.2012 בשבתו כערכאת ערעור על פסק הבוררות שניתן על ידי עו"ד ורו"ח יחזקאל פלומין (לאחר שעו"ד אמנון עברון ז"ל נפטר).

תמצית הרקע העובדתי והליכים קודמים

1.

המשיבים הגישו כנגד המבקשת תביעה בגין נטילת קווי הפצה של סיגריות. לטענת המבקשת, בפסק בוררות משלים שניתן ביום 5.9.2012 העניק הבורר שמעוני למשיבים סעד שאותו דחה בשלבים מוקדמים יותר בהליך שהתנהל לפניו. לכן טענה המבקשת כי פסק הבוררות המשלים אינו יכול לעמוד בהיותו סותר מעשה בית-דין שנקבע על ידי הבורר שמעוני עצמו. טענתה של המבקשת הייתה כי הפסק המשלים ניתן תוך חריגה מסמכות. לאור זאת הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול חלקי של פסק הבוררות המשלים. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המחיקה על הסף שהגישו המשיבים, בנימוק כי הפסק המשלים על אף כותרתו אינו עולה כדי פסק בוררות או פסק ביניים אלא הוא מהווה החלטת ביניים המורה על המשך בירור ההליך (ראו והשוו: רע"א 296/08 ארט בי חברה בערבות מוגבלת בפירוק נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל (לא פורסם, 5.12.2010), פסקאות 95-86). בית המשפט המחוזי הדגיש כי משמעות החלטתו של הבורר שמעוני היא כי יש להחזיר את הדיון לבורר פלומין על מנת שישלים את חישוב הפיצוי לו זכאי כל אחד מהמשיבים בהתאם לאמת המידה שהתווה הבורר שמעוני. בית המשפט המחוזי הדגיש כי בהתאם לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 לא ניתן להגיש בקשה לביטול החלטת ביניים שאינה עולה כדי פסק בוררות או פסק ביניים ומשכך דין הבקשה להימחק על הסף.

תמצית נימוקי הבקשה

2.

במסגרת הבקשה שלפני טוענת המבקשת כי אין כל טעם בהמשך ניהולו של הליך סרק לפני הבורר פלומין אם בסופו של הליך יתברר כי הפסק המשלים ניתן תוך חריגה מסמכות. המבקשת טוענת כי "הדין והצדק מחייבים לאפשר לצד לקבל הכרעה מיידית של בית משפט בסוגיית חריגה מסמכות, וזאת גם כאשר החריגה מסמכות נובעת מחריגה ממעשה בית דין".

דיון והכרעה

3.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.

4.

גם אם לצורך הדיון בבקשה דנן הייתי מוכן להניח כי בנסיבות העניין הייתה עשויה להתעורר שאלת העיתוי הראוי בו צריך בעל דין לעתור לבית המשפט כנגד החלטת ביניים שניתנה בבוררות תוך חריגה מסמכות עקב קיומו של מעשה בית דין – ואיני מביע דעתי האם מדובר בשאלה המצדיקה מתן רשות ערעור בענייני בוררות הניתנת במשורה (ראו למשל: רע"א 5067/09 שרבט נ' שרבט (לא פורסם, 6.1.2011), פסקה 26) – הרי שדומני כי ראוי לקיים דיון בשאלה זו רק לאחר שבעלי הדין ימצו את ההליכים בבוררות שבנדון. ככל ששאלה זו תעמוד בעינה בסיומם של הליכי הבוררות דנן, ממילא יוכלו בעלי הדין להעלותה וטענות הצדדים בהקשר זה שמורות להם. איני מקל ראש בחשש אותו מעלה המבקשת בנוגע לניהול "הליך סרק" לפני הבורר פלומין, אלא שמול חשש זה קיימים שיקולים מערכתיים כבדי משקל כגון הימנעות מיצירת תמריצים עבור בעלי דין פוטנציאלים לנקוט בהליכים משפטיים בעיצומה של בוררות במטרה לעכבה או אף להכשילה. זאת ועוד, בסופו של יום מדובר בהחלטה של הבורר שמעוני המורה על המשך בירור ההליך, להבדיל מהחלטה שמשמעותה מניעת הזדמנות מבעל דין לטעון טענותיו, וגם בשל כך לא מצאתי כי קיימת הצדקה להיעתר לבקשה.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.