רע"א 9206/17 פלוני נ. הממונה על תשלום קצבאות מילואים

1.

בשנת 1974 הכיר הממונה על תשלום קצבאות מילואים (המשיב 1) במשיבה 2 (להלן: המשיבה ) כידועה בציבור של המנוח, חייל מילואים שנפל במלחמת יום הכיפורים והוא אביהם של המבקשים. המבקשים, שהיו קטינים בשנה זו, לא ידעו על דבר ההכרה במשיבה, ולטענתם רק בשנת 2006 גילו זאת. באותה שנה הם פנו לאגף השיקום בענין וטענתם כי לא היה מקום להכיר במשיבה כידועה בציבור של המנוח, נדחתה.

2.

בשנת 2012, עם תיקונו של חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, התשס"ב-2002 (להלן: חוק הקצבאות ), שבעקבותיו שולם למשיבה מענק הוני בשל היותה ידועה בציבור של המנוח, נקטו המבקשים הליכים משפטיים במטרה לשלול מהמשיבה את המענק ובנוסף לשלול את ההכרה בה כידועה בציבור של המנוח. יצוין, כי בהתאם להוראות חוק הקצבאות ולנסיבות הקונקרטיות של המקרה, לולא הייתה בנמצא ידועה בציבור, היה המענק ההוני משתלם למבקשים.

3.

ערר שהגישו המבקשים לוועדת הערר שלפי חוק הקצבאות על החלטת הממונה (לאחר שזה נדרש לסוגיה פעם נוספת בעקבות מסמכים שהמציאו המבקשים והחליט להותיר את החלטתו על כנה) התקבל ברוב דעות, ואולם ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל והתוצאה לגבי הכרתה של המשיבה כידועה בציבור של המנוח נותרה כבתחילה. לצד זאת, ולנוכח הסכמתה של המשיבה לכך בדיון בערעור, הורה בית המשפט המחוזי כי המענק ההוני יועבר במלואו למבקשים.

4.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור. טענותיהם הן כי בית המשפט לא דן בטענה כי הערעור הוגש באיחור ובכך חרג מסדרי הדין; כי בית המשפט קבע - שלא בצדק - כי בנסיבות המקרה אין זה סביר לפתוח מחדש את המחלוקת העובדתית בנוגע להכרתה של המשיבה כידועה בציבור; וכי בית המשפט התערב - שלא בצדק - בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה ועדת הערר לאחר שהתרשמה באופן בלתי אמצעי מהעדים. המבקשים הבהירו בבקשתם, וכך גם עולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי הם מונעים מהרצון להוציא את האמת לאור ולעשות צדק, והדברים מתחדדים עוד יותר על רקע התוצאה אליה הגיע בית המשפט לפיה המענק ההוני שעמד בלב המחלוקת הועבר למבקשים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה לא מצאתי מקום להיעתר לה, שכן אין היא מעוררת כל שאלה החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים. אף אם יש צדק בטענות המבקשים כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי - ואיני קובע כי אלה פני הדברים - הרי שטענות אלה כשלעצמן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". זאת ועוד, העובדה שבבית המשפט המחוזי ניתן למבקשים הסעד של תשלום המענק ההוני שבגינו החלו בהליכים המשפטיים מלכתחילה - גם אם מבחינתם היה זה רק דבר מה להיתלות בו - מובילה אף היא למסקנה כי אין מקום לתת רשות ערעור ולדון בסכסוך שהסעד שיכול להינתן בו כלל לא ייטיב עם המבקשים ולמעשה רק ייגרע מהמשיבה.

6.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. אין צו להוצאות.