פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
9207/00
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
המבקש
:
מאיר
לוין
נגד
המשיב
ה :
מעונות ילדים בישראל, קרית הילד
בקשת
רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי
בירושלים
בה"פ 652/97 מיום 12.6.00 ומיום
26.11.00
שניתנו על ידי כבוד השופט ע' חבש
בשם
המבקש: עו"ד א' שחל
החלטה
1.המבקש והמשיבה התדיינו בבוררות שהתקיימה לפני בית הדין לממונות שליד הרבנות הראשית והמועצה הדתית בירושלים, בענין זכויותיה של המשיבה בדירה שבבנין שהמבקש הוא בעליו. ניתן פסק בוררות שבו נקבע כי המשיבה "היא בעלת הזכויות על הדירה" (הכוונה לזכויות של דיירות מוגנת - י' ט') וכן נקבעו הסדרים שונים הנגזרים מקביעה זאת. בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ע' חבש), בהחלטתו מיום 12.6.00, דחה את בקשתו של המבקש לבטל את פסק הבוררות ואישר את הפסק. בהחלטה מיום 26.11.00 דחה את בקשתו לבטל את החלטתו הקודמת. המבקש ביקש להרשות לו לערער על שתי ההחלטות.
2.טענותיו העיקריות של המבקש, בתמצית, הן כי לבוררים לא היתה סמכות ענינית להחליט בענין של דיירות מוגנת, כי הסכמת הצדדים אינה מועילה בענין זה, כי לא היה מקום לקבוע שהמשיבה היא דיירת מוגנת הואיל ולא שילמה דמי מפתח עבור המושכר. עוד טען שטעה בית המשפט המחוזי בכך שלא אִפשר לו להזמין עדים ובכך שלא אִפשר לבעלי הדין לחקור את המצהירים על תצהיריהם.
3.דין הבקשה להידחות.
כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו הראשונה "זהו גלגול חדש של מרבית הטענות הישנות אשר הועלו בהליכים משפטיים קודמים - - - ולא היה כל צורך בהעלאתם מחדש". בהחלטתו השניה, לענין הבקשה לבטל את ההחלטה הראשונה, הדגיש כי "אין כל חידוש בבקשה זו, מבחינת טיב הטענות שבה, על מנת לבטל את ההחלטה". ראוי להוסיף לענין זה כי בית המשפט העליון נזקק בעבר לטענות אלה של המבקש ודחה אותן (רע"א 2447/97 מיום 19.11.97 ורע"א 5770/97 מיום 14.1.98). לא מצאתי מקום לחזור ולהפוך בהן. המבקש העלה לפני בית המשפט המחוזי טענה נוספת, שלא נטענה בהליכים קודמים - בדבר קשרים בין הבוררים לבין אנשים הכרוכים במשיבה - שאותה דחה בית המשפט מן הטעם שמדובר "באוסף של השערות וספקולציות" שלא נתמך בראיות. גם בכך לא מצאתי מקום להתערב.
4.הבקשה להרשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ד בניסן תשס"א
(17.4.01).
ש
ו פ ט