רע"א 9234-23 רע"א 9234-23

1.ביום 31.12.2023 הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור דנן על החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט מגן אלטוביה) בת"א 7363-01-15 מיום 1.10.2023, במסגרתה התקבלה בעיקרה בקשת המשיב לגילוי ועיון במסמכים וכן למענה על שאלון (להלן: בקשת הגילוי). טענתם העיקרית של המבקשים הייתה כי לא היה מקום להיעתר לבקשת הגילוי בהיותה גורפת, כוללנית, רחבת היקף, נעדרת רלוונטיות לסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים ומכבידה בצורה קיצונית.

2.ביום 25.1.2024 קיימתי דיון במעמד הצדדים, במהלכו הצליחו הצדדים להגיע להבנות בחלק ניכר מהנושאים. בתמצית, המשיב הסכים לוותר על חלק מדרישותיו בבקשת הגילוי ועל צמצום מקצתן. המבקשים, מצדם, התחייבו להעביר את המסמכים המצויים ברשותם או בשליטתם בקשר לחלק מדרישותיו של המשיב (לפירוט ההסכמות ראו החלטתי מיום 25.1.2024). בצד זאת, נותרו מספר עניינים שלגביהם לא הושגו הסכמות במהלך הדיון, ועל כן ניתנה לצדדים שהות על מנת לנסות ולהגיע להבנות ביתר הנושאים.

3.לאחר מספר ארכות שניתנו, הודיעו הצדדים, בהודעותיהם הנפרדות (מהימים 3.3.2024 ו-4.3.2024), כי עלה בידם להגיע להסכמות במרבית העניינים שנותרו, כדלהלן:

א.המבקשים ישלימו את הפעולות המפורטות בסעיפים א' ו-ט'-י"ג להחלטתי מיום 25.1.2024, וזאת עד ליום 3.3.2024.

ב.המבקשים ישלימו עד ליום 19.3.2024 את המפורט בסעיפים ד'-ח' להחלטתי מיום 25.1.2024, בהתאם לפירוט להלן:

1.ביחס לסעיף ד' – בכל הנוגע לסעיף 6.4 לדרישת הגילוי, המבקשים כבר השלימו את העברתם של המסמכים שאותרו על ידם. אשר לסעיף 6.5 לדרישת הגילוי, המבקשים יעבירו את המסמכים המפורטים בדרישה זו, אך זאת רק ביחס לחמשת הרבעונים שבין 4:2013 ל-4:2014.

2.ביחס לסעיף ה' – המבקשים יעבירו את המסמכים המבוקשים בסעיף 6.7 לדרישת הגילוי ביחס לשנת 2014 בלבד.

3.ביחס לסעיף ו' – המבקשים הודיעו כי המסמכים המבוקשים בסעיף 6.12 לדרישת הגילוי אינם קיימים.

4.ביחס לסעיף ז' – המבקשים יעבירו את המסמכים המבוקשים בסעיף 6.13 לדרישת הגילוי, תוך שהם יהיו רשאים להשחיר חלקים בפרוטוקולים שאינם נוגעים לנושאים המפורטים בדרישה זו.

5.ביחס לסעיף ח' – המבקשים יעבירו את המסמכים המבוקשים בסעיף 6.14 לדרישת הגילוי אך זאת רק בהתייחס לחמשת הרבעונים שבין 4:2013 ל-4:2014.

ג.המבקשים יעבירו את המסמכים לידי המשיב באמצעות החסן נייד (דיסק און קי).

ד.ביחס למסמכים שהמבקשים התבקשו להעביר אך אינם נמצאים ברשותם או בשליטתם, ימסרו המבקשים תצהיר מתאים כדין.

4.בצד זאת, הודיעו הצדדים כי ישנן שתי סוגיות שנשארו במחלוקת ביניהם ועל כן דורשות את הכרעתו של בית המשפט. האחת, רכיב ההוצאות שהושת על המבקשים לטובת המשיב בהחלטת בית המשפט קמא מושא בקשת רשות הערעור. השנייה, לוחות הזמנים לביצוע צווי הגילוי והעיון והמענה על השאלון (להלן: צווי הגילוי).

5.לטענת המשיב, אין מקום לבטל את ההוצאות שהוטלו על המבקשים, הן לאור התנהלותם הפסולה של האחרונים בכלל ובכל הנוגע לבקשת הגילוי בפרט; הן מטעמי הוגנות וצדק בהינתן שבהחלטה אחרת של בית המשפט קמא הנוגעת להליכים המקדמיים בתובענה חויב המשיב בהוצאות לטובת המבקשים ואלו לא בוטלו, כך שאין לאפשר מצב שבו הוצאות המבקשים יבוטלו ואילו הוצאות המשיב יעמדו בעינן; והן בשים לב לכך שמרבית טענות המבקשים בבקשת רשות הערעור לא התקבלו. עוד גורס המשיב כי אף יש מקום לחייב את המבקשים בהוצאותיו בגין בקשת רשות הערעור דנן. בנוסף, לאור הסחבת המאפיינת את פעולתם של המבקשים ובשל פרק הזמן הארוך ממילא שניתן להם, המשיב מבקש כי בית המשפט יורה מראש כי לא יינתנו למבקשים ארכות נוספות לביצוע צווי הגילוי.

6.המבקשים, מנגד, דוחים את טענות המשיב המופנית כלפי התנהלותם ומציינים כי המשיב הוא זה שמתנהל באופן קלוקל. לעניין ההוצאות שנפסקו לחובתם, טוענים המבקשים כי לאור תוצאות בקשת רשות הערעור, במסגרתה התקבל חלק משמעותי מטענותיהם וצומצם היקף הגילוי באופן ניכר, יש מקום להורות על ביטול ההוצאות ולמצער על הפחתתן. כן מציינים המבקשים כי אין לקשור בין ההוצאות שהוטלו עליהם במסגרת ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור לבין ההוצאות שהושתו על המשיב בהחלטה אחרת של בית המשפט קמא שאינה קשורה להליך דנן, ואשר הפכה חלוטה זה מכבר. אשר לסוגיית לוחות הזמנים, המבקשים טוענים כי מדובר בעניין "עתידי-תיאורטי גרידא וחסר כל נפקות ממשית" (סעיף 6 להודעתם מיום 4.3.2024), ועל כן יש לדחות את בקשתו של המשיב בעניין זה.

7.לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להפחית במידה מסוימת את שיעור ההוצאות שהושת על המבקשים, וזאת בהתחשב בעובדה שבקשת רשות הערעור הביאה לצמצום היקף הגילוי שנקבע בהחלטת בית המשפט קמא, ובכך שונה המסד העובדתי שעל בסיסו נפסקו ההוצאות (ראו והשוו: עע"מ 10219/01 מסביב לאגם בע"מ נ' עיריית רמת גן, פ"ד נז(2) 97, 101-100 (2002); ע"א 482/99 בלפוריה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, יזרעאלים, פ"ד נז(2) 865, 867 (2003)). אשר לסוגיה השנייה, שעניינה בלוחות הזמנים להשלמת ביצועם של צווי הגילוי, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשת המשיב, מאחר שאין זו מדרכו של בית המשפט להעניק סעד צופה פני עתיד מהסוג המבוקש, המבוסס על חשש תיאורטי-פוטנציאלי. לכך יש להוסיף כי חלק לא מבוטל מצווי הגילוי בוצע זה מכבר והשלמתם של יתרת צווי הגילוי קבועה למועד קרוב (19.3.2024). למען הסר ספק, אבהיר כי שיקול הדעת בעניין זה, ככל שיתעורר, מסור לבית המשפט קמא, והוא ינהג בעניין זה לפי מיטב שיקול דעתו.

8.סוף דבר: אני מאשר את הסכמות הצדדים, כפי שאלו מפורטות בפסקה 3 לעיל, ונותן להן תוקף של החלטה. כן אני מורה כי סכום ההוצאות שבו חויבו המבקשים על ידי בית המשפט קמא יופחת ויעמוד על סך של 7,500 ש"ח.

בכך מסתיים הטיפול בבקשת רשות הערעור דנן. לנוכח הסכמות הצדדים בעיקר הסוגיות שבמחלוקת, לא יינתן צו להוצאות בערכאה זו.