רע"א 9242/08 מאיר בובן נ. שירותי בריאות כללית

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.

המבקש עותר ליתן לו רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה אשר במסגרתו הוחלט, ברוב דעות, לדחות את הערעור שהגיש כנגד פסק דינו של בית-משפט השלום בעניינו. פסק-הדין ניתן בתביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבה דהיום, שירותי בריאות כללית, וכנגד המרכז הרפואי "ספיר".

2.

המבקש, רב חובל בצי הסוחר, נפל במהלך הפלגה ונחבל בירכו הימנית. הוא נבדק פעמיים במרפאה בעיר הונג קונג ובשתי הבדיקות לא אובחן קיומו של שבר. המבקש המשיך לשמש בתפקידו כרב חובל ודרך על רגלו הפגועה, לפחות באופן חלקי. בשובו ארצה, כעבור 10 ימים, פנה לקבלת טיפול במרפאת המשיבה, שירותי בריאות כללית, בנתניה. הוא נבדק, נמצא כי הוא סובל משבר של עצם הירך והוא הופנה לאשפוז בבית-החולים מאיר בכפר-סבא. מנהל המחלקה האורתופדית שם, פרופ' הלל, אשר טיפל במערער באופן אישי, החליט שלא לנתח את המבקש כי אם לנקוט בטיפול שמרני ולהמתין לאיחוי טבעי של השבר. המבקש נמצא במעקב במשך אחד-עשר חודשים, ובכל הפגישות אליהן הגיע, תשע במספר, נערכו לו צילומי הדמיה (רנטגן) של הירך ואלה נבחנו על-ידי פרופ' הלל ורופאים שעבדו תחת פיקוחו. בפגישה האחרונה נערכה למבקש גם בדיקת C.T. ומשלא נצפתה כל הטבה במצב הרגל הוחלט כי יש מקום לנתחו.

את הניתוח בחר המבקש לבצע בבית-חולים אחר; הוא נותח תוך קיבוע ראש מפרק הירך בעזרת ברגים והשתלת עצם. הניתוח עלה יפה והמערער שב לתפקד בתום תקופת ההחלמה.

3.

המבקש תבע את המשיבה בבית-משפט השלום, בטענה כי התרשלה בטיפול בו. ההחלטה שלא לנתחו כאשר הגיע לבית-החולים לראשונה, כך טען, ולנקוט תחת זאת בטיפול שמרני – חרגה מרמת הזהירות הנדרשת.

את טענותיו סמך המבקש, בין היתר, על חוות דעתו של מומחה רפואי מטעמו, לפיה היה מקום לנתחו מיד עם בדיקתו הראשונה, ומכל מקום היה ראוי לבצע בדיקות נוספות ובהן בדיקת C.T. , קודם שהוחלט על טיפול שמרני. היה צורך, כך טען, לבצע גם בדיקות נוספות כמו בדיקת MRI , בדיקת סריקת עצמות ובדיקת טווחי התנועה. גם הרישום הרפואי היה חסר, לשיטתו, ולפיכך נגרם לו נזק ראייתי. גם העובדה שטופל על-ידי רופאים מתמחים והעובדה שאחד מהם טעה בפענוח תוצאות אחת הבדיקות שנערכו לו תרמו, לטענתו, להחלטה השגויה שלא לנתחו.

דחיית הניתוח הסבה לו, על פי טענתו, נזקים לרבות נכות בגין קיצור הרגל, כאב וסבל, נמק א-ווסקולרי, הפסדי השתכרות והוצאות.

4.

המשיבה טענה לעומתו של המבקש כי ההחלטה שלא לנתחו הייתה סבירה. משלא חל שינוי במצב השבר היה מקום להניח כי קיים סיכוי לחיבור טבעי שלו, כך נטען, והיה ראוי להימנע מניתוח הכולל סיכויים לסיבוך. את טענותיה סומכת המשיבה, בין השאר, על חוות דעתו של מומחה רפואי מטעמה.

המשיבה סבורה הייתה גם שלא היה כל ליקוי ברישום הרפואי, בכל הנוגע למעקב אחר חיבור השבר, וכי, מכל מקום, ניתן היה להשלים, את שחסר היה ברישום, באמצעות הצילומים עצמם. אשר לבדיקות שנערכו למבקש, סבורה הייתה המשיבה כי די היה באלו שבוצעו כדי ללמד על מצב השבר.

אשר לנזק נטען על-ידי המשיבה, כי לא נותרה למבקש נכות בשל עצם דחיית הניתוח וכי נכותו – מקורה מעצם הפציעה.

5.

בית-משפט השלום דחה את תביעתו של המבקש. בהעדיפו את חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבה על פני חוות דעתו של המומחה מטעם המבקש – פסק בית-משפט השלום כי לא נמצא פגם בהחלטה על מתן טיפול שמרני. החלטה זו הסתברה בנסיבות המקרה, כך נפסק, בהתחשב, בין היתר, בעובדה שחלף זמן מאז הפציעה וכי במשך הזמן הזה המשיך המבקש לתפקד כרב חולב תוך כדי דריכה על הרגל – עד שהיה סיכוי של ממש לחיבור השבר באורח טבעי. עוד קבע בית-משפט השלום כי לא נגרם למבקש נזק ראייתי משלא נפל פגם ברישום הרפואי.

לעניין הנזק מצא בית-משפט השלום, מעבר לדרוש, כי אפילו הייתה מתקבלת תביעתו היה הנזק "נבלע" בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

6.

בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגיש המבקש כנגד פסק דינו של בית-משפט השלום. בית-המשפט המחוזי מצא כי עיקר טענותיו של המבקש היו מופנות כנגד קביעות עובדתיות של הערכאה המבררת. בית-המשפט סבר כי הסתמכותו של בית-משפט השלום על חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבה הייתה במקומה, וכי הסברה כי יש להעדיף המתנה לריפוי טבעי על פני ניתוח נושא סיכונים הייתה ראויה. העובדה שהטיפול השמרני לא הועיל, אין בה, כך פסק בית-המשפט המחוזי כדי להניח כי מלכתחילה ההחלטה על בחירה בטיפול זה הייתה רשלנית.

7.

בבקשתו היום חוזר המבקש על מקצת מטענותיו בערכאות הקודמות. לטענתו טעה בית-משפט השלום כאשר בחן את שיקול דעתו של הרופא שטיפל בו על-יסוד רמת הטיפול שאותו רופא קבע לבדו. ראוי היה, לשיטת המבקש, ליתן משקל נוצה לעדותו של הרופא המטפל בכל הנוגע לשאלת הרשלנות, להבדיל מעדותו העובדתית. בעדותו של המומחה מטעם המשיבה לא היה די, לדעת המבקש, כדי לבסס את פסיקת בית-המשפט בשאלת הרשלנות, שכן אין בה כדי לתמוך בבחירה ליתן לו, למבקש, טיפול שמרני.

המבקש חוזר בטענותיו גם על הטענה בדבר חסר ברישום הרפואי ועל הטענות בדבר אומדן הנזק שהוסב לו.

7.

אף שהמבקש מנסה להציג את השאלות המועלות על-ידו בבקשתו הנוכחית כשאלות עקרוניות – המדובר במחלוקת עובדתית פרטנית. מסקנותיו של בית-משפט השלום מעוגנות היטב בחומר הראיות שבא לפניו והן נבחנו כראוי פעם נוספת בבית-המשפט המחוזי. בשתי ערכאות נקבע כי הבחירה ליתן למבקש טיפול שמרני הייתה בחירה סבירה בנסיבות המקרה. במשפט התברר כי גם המבקש עצמו אמר, באחת ההזדמנויות, שהוא מעדיף טיפול שמרני. העדפה זו של המבקש היא העדפה טבעית והיא השתלבה במקרה זה עם שיקול הדעת המקצועי של הרופא המטפל.

לא מצאנו, לפיכך, מקום ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי. הרחבנו בהבאת הדברים על-מנת שתנוח דעתו של המבקש כי גם לגוף הדברים היינו דוחים את הערעור – אילו נתנו רשות ערעור.

הבקשה נדחית.

המבקש ישא בשכר טירחת עורך-דין המשיבה בסכום של 10,000 ש"ח.

המשנה-לנשיאה

השופטת מ' נאור :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט ח' מלצר :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין.