פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9259/03
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
המזח הצפוני בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
אוצר מפעלי ים בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט
המחוזי בתל אביב-יפו בבש"א 17993/03, מיום 22.9.03, שניתנה על-ידי כבוד
השופט י' זפט
בשם המבקשת: עו"ד נבות תל-צור, עו"ד רוני
מודריק-נבון
בשם המשיבה: עו"ד שאול ברגרזון, עו"ד בועז כהן
החלטה
המשיבה, חברה ממשלתית, מחזיקה בנכס מטעם המדינה, בהאנגר 9 בנמל תל-אביב (להלן: המקרקעין").
בשנת 1996 פרסמה המשיבה מכרז להקמה ותפעול של מיזם בדמות מרכז קניות והסעדה במקרקעין. המבקשת זכתה במכרז ונחתם עמה חוזה הרשאה לתקופה של 7 שנים עם אופציה להארכה לשנתיים נוספות.
סמוך לאחר חתימת החוזה פרץ סכסוך בין הצדדים. המבקשת טענה, כי הולכה שולל, שכן לא ניתן לקבל היתר בניה, ולא שילמה למשיבה את דמי ההרשאה המתחייבים מזכייתה במכרז ומחתימתה על החוזה עם המשיבה. המשיבה, מצידה, חילטה את הערבות הבנקאית אותה הפקידה בידה המבקשת וביום 12.8.98 שלחה למבקשת הודעה בדבר ביטול החוזה.
בעקבות ההודעה, הוגשו על-ידי הצדדים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעות כספיות הדדיות, שהדיון בהן אוחד, והן תלויות ועומדות וממתינות לבירורן. בהליכים אלו, טענה המבקשת, כי למשיבה לא עמדה זכות ביטול ועל-כן הודעתה בדבר ביטול החוזה אינה בת תוקף. עוד טענה המבקשת, כי היא זו אשר זכאית לבטל את החוזה ו/או ביטלה את החוזה כדין.
בסוף שנת 1998 ובתחילת שנת 1999 פרסמה המשיבה מכרז חדש לבניית מיזם במקרקעין. המבקשת לא השתתפה במכרז זה ולא ניסתה למנוע את קיומו. במכרז האחרון זכתה רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ ובעקבות זכייתה נחתם עמה, ביום 16.6.99, חוזה הרשאה, והיא החזיקה במקרקעין עד שנת 2002. במכרז נשוא בקשה זו, כמו גם במכרזים קודמים, נכלל תנאי לפיו נדרש היזם הזוכה להצטייד בהיתר בניה. בהסתמכה על החלטת הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל-אביב, מיום 27.11.00, טוענת המבקשת, כי לא ניתן כלל לקבל היתר בניה למקרקעין, אפילו לא היתר לשיפוצים הטעונים היתר בניה, ולכן הכללת התנאי האמור הינה הטעית הציבור, והמבקשת מבקשת למנוע הטעיה זו, אף שאין בכוונתה להשתתף במכרז.
או-אז, הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למתן צו זמני כנגד קיום המכרז. בית-המשפט המחוזי (כב' השופט י' זפט) דחה, ביום 22.9.03, את הבקשה, בקובעו, כי אין ממש בטענת המבקשת לזכויות במקרקעין וכי סיכויי המבקשת לזכות בתובענתה בהסתמך על זכויות במקרקעין מכוח החוזה בשנת 1996, הינם אפסיים.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה חזרה המבקשת על טענותיה בפני בית-המשפט המחוזי.
מנגד, תמכה המשיבה יתדותיה בהחלטת בית-המשפט המחוזי.
דין הבקשה להידחות.
הלכה היא, כי מתן צו מניעה זמני או סירובו הוא עניין הנתון לשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה, ובית-המשפט היושב בערעור לא בנקל יתערב בשיקול-דעת זה (ראו רע"א 438/88 יום טוב נ' סלוטקין , תק-על 88 (3) 516). המבקש סעד זמני חייב להוכיח עילת תביעה של ממש, המתבססת על זכות הקנויה לו לכאורה ובית-המשפט רשאי לבדוק ולשקול אם התובענה שבגינה מתבקש הסעד הזמני, אינה לכאורה מחוסרת יסוד וסיכויים (ראו רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין , פ"ד מט (1) 730, 736).
בית-המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי מאז נכרת החוזה עם המבקשת בשנת 1996, חלפו שנים רבות ותנאי ההתקשרות דאז אינם עוד רלוואנטיים. כמו-כן ציין בית-המשפט המחוזי, כי המשיבה פרסמה מאז שני מכרזים ואחד מהם אף העלה זוכה עמו נחתם חוזה וכי המבקשת לא מחתה ולא ניסתה למנוע את קיום המכרזים הקודמים. בנסיבות אלה נראה, סיכויי המבקשת לזכות בתובענתה בהסתמך על זכויות במקרקעין מכוח החוזה בשנת 1996 אינם גבוהים.
יתרה מכך, באשר לעניינה של המבקשת - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי תביעתה, הגעתי למסקנה, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למבקשת בהמשך קיומו של המכרז, אם לא יינתן הסעד הזמני, לבין הנזק שייגרם לצדדים אחרים, אשר זכו במכרז, אם תמנע המשיבה את המשך קיומו של המכרז, ידה של המשיבה על העליונה. שכן, אף אם קיומו של המכרז יסב למבקשת נזק, הנזק הינו כספי גרידא, כך שאם תזכה המבקשת בתביעתה, תוכל להיפרע מן המשיבה בגין כל נזק כספי שייגרם לה, אם ייגרם.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בסכום כולל של 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ז בחשוון תשס"ד
(12.11.03).
ש ו פ ט