רע"א 9261/18 משה להט נ. כונס הנכסים הרשמי

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 25.11.2018 בפש"ר 12037-09-11, אשר ניתנה על ידי כב' השופט נפתלי שילה , במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לקבוע כי גובה סכום חלקה של אשתו, הגב' שושנה להט (להלן: "אשת המבקש" ) ממכירת דירת המגורים המשותפת של בני הזוג יעמוד על 420,000 ש"ח.

1.

המבקש הוכרז כפושט רגל ביום 26.1.2014. עיריית תל אביב היא נושה מובטחת של המבקש (להלן: "הנושה המובטחת" ), שנשייתה עומדת על סך של 265,388.80 ש"ח. הבקשה שלפניי שלובה בשתי הכרעות שיפוטיות קודמות:

הראשונה , נקבעה בפסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון מיום 1.12.2011, בת"א (ראשל"צ) 28386-11-10 אבי נימצוביץ כונס הנכסים נ' להט (כב' השופטת הלית סילש ), אשר הורה על פירוק השיתוף בדירת המגורים של המבקש ואשתו (להלן: "פסק דינו של בית המשפט השלום בראשון לציון" ). בנוסף, מינה בית משפט השלום בראשון לציון את עו"ד נימצוביץ ככונס נכסים בתיק זה (להלן: "כונס הנכסים" ).

השנייה , נקבעה בהחלטת רשם ההוצאה לפועל בתל אביב מיום 13.4.2017, בתיק הוצל"פ 01-07954-58-7 (כב' הרשם שרון קדם ) , המאשרת את חלוקת הכספים כפי שהתבקשה בבקשת כונס הנכסים, לאחר שפעל למימוש הזכויות בדירת המגורים שנמכרה כתפוסה (להלן: " החלטת רשם ההוצאה לפועל" ), באופן הבא:

א.

סך של 58,986 ש"ח אושר כשכר טרחת כונס הנכסים.

ב.

סך של 373,77.74 ש"ח אושר כחלקה של אשת המבקש בדירה.

ג.

סך של 265,388.80 ש"ח אושר כתשלום החוב של הנושה המובטחת.

ד.

סך של 32,070.20 ש"ח, וכן היתרה מחלקו של המבקש בדירה בסך של 108,388.94 ש"ח אושרו כתשלום לקופת הפש"ר של המבקש.

2.

ביום 22.8.2018 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט קמא, בה ביקש לקבוע כי חלקה של אשתו בדירה יעמוד על 420,000 ש"ח, כך שיהווה מחצית בדיוק מהסכום בו נמכרה הדירה. לטענתו, ההוצאות והמיסים ממכירת הדירה צריכים לרדת מחלקו בדירה ולא מחלקה של אשתו, אשר אינה צד לחובותיו.

3.

לפי תגובת כונס הנכסים מיום 27.8.2018, במשך תקופה ארוכה המתין כי אשת החייב תסור למשרדו לקבלת שיק על חלקה בדירת המגורים, כפי שנקבע בהחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 13.4.2017, אך זו בוששה לבוא. לטענת כונס הנכסים, המבקש סירב להודיע לרעייתו על הוצאת השיק, ודרש כי חלקה יגלם בדיוק מחצית ממכירת דירת המגורים. ביום 16.8.2018 נתן רשם ההוצאה לפועל החלטה המורה לנסות לאתר את אשת המבקש במקום עבודתה, ולמסור לה את השיק במסירה אישית. עוד נקבע כי ככל והדבר אינו מסתייע, יש להפקיד את הכספים בתיק ההוצאה לפועל, ולעתור לזימונה של אשת המבקש לדיון בעניין. לטענת כונס הנכסים הוא פעל בהתאם להוראות פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון מיום 4.4.2011, שהורה על פירוק השיתוף במקרקעין בדרך של מכירתם כתפוסים על ידי כונס הנכסים, וחלוקת הפדיון בניכוי הוצאות המכירה ושכר טרחת הכונס. עוד טוען כונס הנכסים כי פעל בהתאם להחלטת רשם ההוצאה לפועל. בנוסף לכך, טען כי המבקש הוא שמונע את העברת הכספים לידי אשתו, וכי הוא חסר מעמד לעניין כספים אלה.

4.

ביום 25.11.2018 הגיש הכונס הרשמי (להלן: "הכנ"ר" ) את תגובתו, בה הביע תמיכתו בעמדת כונס הנכסים. עוד ציין בתגובתו כי כונס הנכסים אינו מצליח לאתר את אשת המבקש, ומכאן נובע העיכוב בתשלום. עוד באותו יום נתן בית המשפט קמא את החלטתו ודחה את בקשת המבקש, בציינו כי כונס הנכסים פעל בהתאם להחלטת רשם ההוצאה לפועל ולפסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון, המהוות החלטות חלוטות ואין לסטות מהן.

5.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, בה טען כי "אין בסמכות בתי משפט השלום וגם המחוזי לפעול בניגוד לקבוע בחוק הגנת הדייר, לפיו במקרה של חלוקת ערך נכס משותף שנמכר כתוצאה מחוב של הבעל – חלקה של האישה שאינה שותפה לחובות בעלה, יהיה מוגן במלואו". המבקש ציין בבקשתו כי הוא מבקש לערער על החלטתו של בית המשפט קמא לפיה הסכומים וחלוקת החוב הם חלוטים, ולבקש כי חלקה של אשתו, בסך של 420,000 ש"ח יועבר אליה במלואו, וכל ההוצאות יושתו על חלקו בדירה. בנוסף, הלין על כך שטרם הועבר לאשתו שיק עם חלקה ממכירת דירת המגורים של בני הזוג.

6.

לאחר שעיינתי בתיק ובבקשה הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, מבלי שתידרש תגובת המשיבים. על אף שהמבקש מציג את בקשתו כבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא מיום 25.11.2018, טיעוניו עוסקים בהחלטתו של רשם ההוצאה לפועל מיום 13.4.2017, שקבעה את הסכומים שפורטו בתחילתה של החלטה זו, ואשר לגביה לא הוגש ערעור. מכאן שצדק בית המשפט קמא כאשר קבע כי מדובר בהחלטה חלוטה. כמו כן, טענת המבקש כאילו מעמדה של אשתו כדיירת מוגנת מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב – 1972 משמעה שאין עליה לשאת במחצית הוצאות המכירה בכינוס אינה מבוססת בדין – המעמד כדייר מוגן מקנה לאשת החייב את הזכות להוסיף להתגורר בדירה בתנאים של שכירות מוגנת גם לאחר מכירתה, עניין המשפיע על הסכום שהתקבל ממכירת הדירה בכינוס נכסים, אך לא על אופן חלוקת הוצאות המכירה. לבסוף, מתגובת כונס הנכסים עולה כי הסיבה לכך שאשת החייב טרם קיבלה את החלק לו היא זכאית בתמורת הדירה מונחת לפתחם של בני הזוג, וכי באפשרותה לקבל את הכספים להם היא זכאית לפי החלטת רשם ההוצאה לפועל בכל עת שתחפוץ.

7.

סוף דבר: העתירה נדחית. משלא התבקשו תגובות אינני עושה צו להוצאות.