רע"א 927/98 אגודת בינת ישראל נ. שמחה מירון

1.גב' רחל מירון, אמם של המשיבים, רכשה דירה בבנין שנבנה על מקרקעין של המבקשת מס' 1, שהמבקש מס' 2 הוא מנהלה. אחרי פטירתה של גב' מירון, התעוררו סכסוכים בין המשיבים, שהם יורשיה, לבין המבקשים בענין מסירת החזקה ורישום הבעלות בדירה. בעלי הדין הסכימו להעביר את הסכסוכים לבוררות לפני בית דין רבני אזורי, תוך הסכמה כי בתום הבוררות לפניו יהיה כל בעל דין רשאי לפנות לבית הדין הרבני הגדול "בערעור", על פי העילות שבסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח1968-. הבירור התגלגל בין מספר בתי דין אזוריים, תוך חילופים של מותבים ושל דיינים. בסופו של דבר חייב המותב האחרון שדן בפרשה את המבקש מס' 2 לגרום לכך שדירת המנוחה, שבאותו זמן היתה כבר בחזקת המשיבים, תשאר בחזקתם, הבעלות בה תירשם על שמם בספרי המקרקעין וימחקו הערות האזהרה שנרשמו לגביה. בית הדין הרבני הגדול דחה את ערעורם של המבקשים וכן דחה את בקשתם לשנות את החלטתו.

בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז), בפסק דינו מיום 11.1.98, דחה את הבקשה שהגיש המבקש מס' 2 ביום 6.4.97 - שאותה ראה בית המשפט כבקשה של המבקשים - לבטל את פסק הבוררות ואת החלטתו של בית הדין הרבני הגדול ואישר את פסקיהם. המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על פסק הדין. המשיבים השיבו על הבקשה. המבקשים חזרו והשיבו על תשובתם של המשיבים.

2.הטעם העיקרי שעל פיו דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לבטל את פסק הבוררות היה האחור בהגשתה. על כך עמד בהרחבה בפסק דינו תוך קביעת ממצאים עובדתיים בדבר המועדים שבהם נודעו למבקשים פסקיהם של בית הדין האזורי ובית הדין הגדול. כן עמד על מקצת עילות הביטול שהעלו המבקשים לפניו ודחה גם אותן.

עיינתי בטענותיהם המפורטות של באי כוח בעלי הדין ובמסמכים הרבים שצרפו. לא אלך בעקבותיהם ולא אוסיף משלי על ימי הדיו שנשפכו ועל הקולמוסים שנשברו במשך השנים הרבות שחלפו מאז רכשה גב' מירון המנוחה את הדירה הנדונה. אסתפק בקביעה שלא מצאתי מקום להתערב בפסק הדין, הן בממצאיו העובדתיים והן במסקנותיו המשפטיות. כן לא מצאתי ממש באותן השגות של המבקשים - לרבות ההשגה בדבר בקשת ביטול קודמת שהוגשה - שבית המשפט המחוזי נמנע מלדון בהן. הגיעה השעה לשים קץ לפרשה.

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית.

המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים בסך 10,000 ש"ח.