רע"א 9284/99 בנימין רימון נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "שרונים"

1.המבקש הוא בעליה של חלקת קרקע באבן-יהודה. המשיב 4 הוא בעליה של חלקה סמוכה. שתי החלקות ממוקמות בגוש אחד ובסמיכות להן שוכנת חלקה שלישית (להלן: חלקת המריבה). שלוש החלקות הן תולדה של תכנית חלוקה מרצון שבמסגרתה הוקצתה חלקת המריבה למועצה המקומית אבן יהודה, היא המשיבה 3, במטרה שתשמש ליעוד ציבורי. הקצאת חלקת המריבה ליעוד ציבורי היתה פרי דרישתה של המשיבה 2, הועדה המחוזית לתכנון ולבניה במחוז המרכז, כתנאי לאישור תכנית החלוקה לה נזקקו בזמנו המבקש והמשיב 4.

בחודש פברואר 1999, אושרה לבקשת המשיב 4, תכנית מפורטת שכללה בין השאר, שינוי יעודה של חלקת המריבה ליעוד מגורים והחזרתה בשלמותה וללא תמורה לבעלותו של המשיב 4.

כנגד תכנית זו עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים ובמסגרת אותה עתירה הגיש בקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיבות 1-3 להמשיך בהליכי ביצוע התכנית המפורטת ככל שהם נוגעים לחלקת המריבה, ועל המשיב 4 לבצע כל בניה באותה חלקה. לבקשת המבקש אף ניתנו צווי מניעה ארעיים עד לסיום שמיעת אותה בקשה.

2.שתי טענות מרכזיות היו בפי המבקש. הראשונה, כי עובר לאישורה של תכנית החלוקה מרצון היו לו זכויות בשטח של 32 מ"ר בחלקת המריבה. במסגרתה של תכנית החלוקה הופקעה חלקת המריבה, וכיום לאחר ששונה היעוד בחזרה מיעוד ציבורי ליעוד המאפשר בניה פרטית, זכאי הוא מכוח הוראת סעיף 196 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה1965-, לקבל לבעלותו בחזרה את אותם 32 מ"ר מחלקת המריבה שהיו בבעלותו.

הטענה השניה, שבפיו היתה שבמשך כל השנים בהם לא נעשה שימוש בחלקת המריבה, שימשה חלקה זו כציר גישה לביתו וכמקום חנייה. שימוש זה שנעשה, לטענתו, בהסכמתה של המשיבה 3, הגיע לכדי הקניית רשיון לשימוש בחלקת המריבה ובשל כך מנועה המשיבה 3 להשיב חלקה זו למשיב 4, כל עוד לא דאגה לסלילת ציר גישה חלופי לביתו. הוא מציין כי כיום, בשל הפרשי גבהים בין דרך גישה חלופית לחזית ביתו של המבקש, לא קיימת בפועל אפשרות כניסה לביתו באותה דרך.

3.בתום הדיון, החליט בית המשפט המחוזי לבטל את צווי המניעה הארעיים שנתן. טענתו הראשונה של המבקש נדחתה בנימוק כי סעיף 196 לחוק התכנון והבנייה אינו חל בנוגע לתכנית שינוי היעוד מאחר ולא התבצעה כל הפקעת קרקע במסגרת תכנית החלוקה מרצון. אם למבקש זכויות בחלקת המריבה, כך נפסק בבית המשפט קמא, הרי זכויות אלו הן פרי מערכת הסכמים בינו לבין המשיב 4 ועליו לממשן במישור זה. באשר לטענתו האחרת של המבקש, נקבע כי לא נוצרו למבקש כל זכויות שימוש בחלקת המריבה והוא אינו רשאי אלא להלין על עצמו מאחר ונמנע במשך כל השנים מיצירת דרך מוסדרת לביתו על-פי היתר הבנייה שניתן לו.

לבקשת המבקש הותר באורח זמני תוקפו של צו המניעה שניתן כאמור.

4.לאחר שעיינתי בתגובת המשיבים מצאתי כי אין מקום להותיר עוד בעינו את הצו הארעי האמור וכי אין מקום ליתן רשות ערעור בבקשה עצמה. בשלב זה, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

המבקש מעלה מספר טענות באשר לסמכותה של המשיבה 3 להחזיר למשיב 4, קרקע שהועברה לבעלותו בעקבות תכנית החלוקה מרצון שלה היה גם המבקש צד. טענתו של המבקש היא שנוהגים בו שלא כדין בהשוואה לעניינו של המשיב 4, באשר להשבת הזכויות בחלקה המריבה. מקומן של טענות אלה להתברר במסגרת העתירה שבאמצעותה תוקף המבקש את התכנית המפורטת. עתירה זו מתבררת לפני בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.

בשלב זה, מחייב מאזן הנוחות שלא תתבצע בחלקת המריבה בניה שעשויה לפגוע בזכויות הנטענות של המבקש לגבי השטח של 32 המ"ר. מתגובת המשיב 4 עולה כי שטח זה לא יפגע כתוצאה מהבניה שהוא מתכנן לבצע בחלקת המריבה. בנסיבות אלה, אין מקום, להאריך את צו המניעה הזמני בנתון לכך שתתקיים המגבלה האמורה והמשיב 4 ימנע מלבנות על שטח הקרקע שלו טוען המבקש.

בכפוף להוראה זו הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.