רע"א 9286/09 מנצור סעד נ. מדינת ישראל - קצין התגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא י' גריל והשופטים ע' גרשון ו- י' וילנר ) בע"א 580/08 מיום 19.10.2009 בו התקבל באופן חלקי ערעור המבקש על פסק דינה של וועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים ) ונקבע כי למבקש נגרמה החמרה בשיעור של 50% בפגימה שבעמוד השדרה המותני עקב השירות הצבאי.

1.

המבקש שירת בצבא החל משנת 1984, ולכל הפחות עד לשנת 2007. ביום 9.11.1997 היה המבקש מעורב בתאונת דרכים שעה שנסע ברכבו הצבאי לבסיס. בשנת 2005 הגיש תביעה להכרת זכות בהתאם לחוק הנכים. בתביעתו, טען המבקש כי בעקבות התאונה נגרמה לו פגימה בעמוד השדרה התחתון ובצוואר.

2.

וועדת הערעור לפי חוק הנכים דחתה את תביעתו. בהחלטתה, עמדה הוועדה על השיהוי בהגשת התביעה, וציינה כי שיהוי זה מלמד כי לכאבים מהם סבל המבקש אין קשר לתאונת הדרכים. בנוסף, ציינה הוועדה כי המבקש לא גילה כי שמונה חודשים קודם לתאונת הדרכים היה מעורב בתאונת דרכים נוספת, וכי בעקבות תאונה זו סבל מכאבי גב. הוועדה סברה כי אי גילוי זה מעורר תמיהה לגבי גרסתו של המבקש לפיה כאבי הגב שנגרמו לו הם כתוצאה מתאונת הדרכים השנייה. עוד ציינה הוועדה כי השתלשלות האירועים אינה תומכת בגרסתו של המבקש והעדיפה את חוות דעת המומחה מטעם המשיב על פני חוות דעת המומחה מטעם המבקש. נוכח האמור, קבעה הוועדה כי המבקש לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ודחתה את תביעתו.

3.

המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את הערעור בקובעו כי אין לייחס את מלוא הפגימה בעמוד השדרה המותני לתאונת הדרכים, אלא לקבוע כי זו הביאה להחמרה בפגימה זו בשיעור של 50%. בית המשפט המחוזי עמד על השתלשלות האירועים, ובפרט על הרישומים הרפואיים הנוגעים למצבו הרפואי במהלך התקופה שעד הגשת התביעה, וקבעה כי יש באלו כדי לבסס את חוות דעתו של המומחה מטעם המבקש לפיה הגורם העיקרי לכאבי הגב התחתון של המבקש מקורם בתאונת הדרכים שאירעה בשנת 1997. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי יש

במסמכים הרפואיים עדות לכך כי קיימים שינויים ניווניים קלים בחוליות עמוד השדרה המותני, וכי יש להביא בחשבון שעסקינן ב"שירות ארוך", ומשכך סבר בית המשפט המחוזי כי תאונת הדרכים הביאה להחמרה של 50% בפגימה בעמוד השדרה המותני.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. טענתו המרכזית של המבקש היא כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה מאחר שמדובר ב"שירות ארוך" יש להפחית בשיעור הפגימה שמיוחס לתאונת הדרכים הינה קביעה שגויה. המבקש אף טוען כי שאלה זו חורגת מגדר עניינו הפרטני, שכן היא חורגת מן ההלכה שנקבעה באשר ל"שירות ארוך" בע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט פ"ד מה(5) 203 (1991) (להלן: עניין רוט ).

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, באותם מקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מגדר עניינם של הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבות בית המשפט על מנת למנוע עיוות דין [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3)123 (1982)]. מבחן זה נכון אף כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטות לפי חוק הנכים [ראו למשל: רע"א 11049/04

פלקס נ' קצין התגמולים

(לא פורסם, 15.6.2005)]. סבורני כי המקרה שלפניי אינו מעורר שאלה החורגת מגדר עניינו הפרטני של המבקש או כי נדרשת התערבות בית משפט זה על מנת למנוע עיוות דין. שאלת יישומה של ההלכה שנקבעה בעניין רוט על עניינו הקונקרטי של המבקש, היא כשלעצמה, אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור. כידוע, אף אם בית משפט שגה ביישום הדין (ואיני מכריע בשאלה זו), אין בכך כדי להקים עילה למתן רשות ערעור [ראו למשל: רע"א 732/05 האפוטרופוס הכללי נ' סלמה (לא פורסם, 4.1.2007), פסקה 16 לפסק הדין והאסמכתאות הנזכרות שם].

6.

למעלה מהצורך אציין כי קביעתו של בית המשפט לפיה יש לייחס לתאונת הדרכים החמרה בפגימה בשיעור של 50% לא התבססה אך על היות שירותו של המבקש, "שירות ארוך" כאמור בעניין רוט , אלא גם לעובדה כי התגלו שינויים ניווניים בחוליות עמוד השדרה המותני של המבקש. כן יש לתת את הדעת לכך שאף בחוות דעת המומחה מטעם המבקש צוין כי קשה לקבוע בוודאות האם כאבי הגב מהם סובל המבקש הם תוצאה ישירה של תאונת הדרכים, ומסקנתו הייתה כי "הגורם העיקרי" (אך לא הבלבדי) הוא אותה תאונת דרכים. בנוסף, אבקש לציין כי בעניין רוט

נקבעה הלכה שעניינה נטל ההוכחה באשר לקיומו של קשר סיבתי בין התפרצות מחלה בעלת אופי קונסטיטוציונאלי לבין שירות צבאי, ונקבע כי כאשר זו פורצת לראשונה בעת השירות הצבאי, והתובע מראה קשר סיבתי לשירות הצבאי, קמה חזקה כי המחלה נגרמה במלואה עקב השירות. באשר לתובע ששירת שירות ארוך וממושך נקבע כי אין די בתנאים הכלליים של השירות כדי להעביר את נטל הראיה כאמור, וכי עליו להצביע על אירוע או על שרשרת אירועים חריגים ומיוחדים בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה על מנת להעביר את נטל הראיה כאמור. דומני כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה יש להביא בחשבון כי המדובר ב"שירות ארוך", מתייחסת לכך שהמבקש לא הצביע על קשר סיבתי בין אותם שינויים ניווניים בחוליות עמוד השדרה המותני לבין תאונת הדרכים, ומכך נקבע כי המדובר רק בהחמרה בפגימה.

7.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.