פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9302/05
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
ישראל זרגרי
נ ג ד
המשיבים:
1. מועצה
מקומית זכרון יעקב
2. אלי אבוטבול - ראש המועצה זכרון יעקב
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בחיפה (סגן הנשיא ברלינר) מיום ט"ז באב תשס"ה (21.8.05), בה
נדחתה בקשת המבקש לעיכוב ביצוע
בשם המבקש: בעצמו
החלטה
א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ברלינר) מיום 21.8.05 בבש"א 11224/05, שלא לעכב ביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום בחדרה (סגן הנשיא מוחסן) מיום 28.2.05 ת"א 3437/04.
ב.(1) המבקש רכש, לטענתו, בשנת 1991 זכות לדיירות מוגנת בקיוסק במועצה המקומית זכרון יעקב. מסיבות שונות, ביניהן בריאותיות, לא הופעל הקיוסק על ידיו והמועצה המקומית הגישה כנגדו תביעה בבית משפט השלום, בה ביקשה שיוצהר כי הוא מסיג גבול במקום. המבקש לא הגיש כתב הגנה וניתן כנגדו פסק דין.
(2) בפסק דינו, קבע בית משפט השלום כי למבקש אין כל זכויות במבנה, כן הוצא צו מניעה קבוע האוסר עליו להסיג גבול לחלקה דנן, והאוסר עליו להתקרב אל בניין המועצה המקומית ואל ראש המועצה. עוד נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
(3) בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה נדחתה, והוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. כן הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום. בקשה זו נדחתה.
(4) בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע הודיעה המשיבה לבית המשפט המחוזי על הסכמתה לעיכוב ביצוע באשר לחיוב הכספי, וכן הסכימה, שעל אף צווי המניעה שניתנו נגד המבקש, יוכל להיכנס אל מחלקת הגביה ומחלקת הרווחה שלה. נמסר, כי המבנה שהיה במקום נהרס, ועתה מדובר בשטח ציבורי פתוח. בית המשפט המחוזי סבר כי אין מקום לעכב את ביצוע פסק הדין, אלא על פי העמדה שהסכימה לה המשיבה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.
(5) בבקשת רשות הערעור נטען כי למבקש זכויות בנכס, וכי הניסיונות לפנותו מן הנכס מקורם במניעים לא עניניים.
ג.אין בידי להיעתר לבקשה. אין היא מעוררת שאלה שחשיבותה המשפטית "חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ,
פ"ד לו(3), 123), אשר בגינה תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. אוסיף כי לא הוברר מן החומר שצורף אם הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בראשונה לבית משפט השלום, כמצוות תקנות 468-467 לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד-1984; וראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 8), 621-622; אך ענייננו כאן בהחלטת בית המשפט המחוזי.
לעיצומם של דברים אין מקום למתן עיכוב ביצוע. במצב הדברים הנוכחי, כאשר המבנה כבר נהרס, אין משמעות וטעם בעיכוב כזה. ככל שיצליח המבקש בערעורו ויבוטל פסק הדין – ואיני מביע כל דעה על כך כמובן – וכן ייקבעו לו פיצויים, ישולמו אלה על-ידי המשיבה.
ד.לא אוכל, כאמור, להיעתר לבקשה. אני מאחל למבקש רפואה והחלמה.
ניתנה היום, ו' בחשון תשס"ו
(8.11.05).
ש
ו פ ט