רע"א 9305/99 מפרם פרוייקטים (1990) בע"מ נ. רמ-אל עבודות מתכת בע"מ

בית משפט השלום חייב את המבקשת לשלם למשיבות כספים על סמך התחייבותה כלפיהן. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקשת על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, בקבעו כי "אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק-הדין. הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית ולא נפלה כל טעות שבחוק המצדיקה התערבותנו".

על כך הבקשה שלפנינו.

הטענות הנטענות בבקשה זו מתמקדות בשאלת העדרה של התחייבות כלשהי לתשלום. בין השאר נטען, כי טעה בית משפט השלום באופן מהותי ויסודי כאשר לא בדק כראוי את הראיות והעדויות לעניין העדר גמירות הדעת מצד המבקשת וכי מה שנוצר בפועל הוא המחאת זכות ולא התחייבות וכי בית המשפט טעה בהגדרת טיב ומהות הקשר וכי בית המשפט שלערעור כמו בית משפט השלום לא בחן ולא שקל את טענותיה של המבקשת לעניין העדר קיזוז והעדר ניכוי.

הטענות הנ"ל כמו יתר טענותיה של המבקשת אינן מעמידות עילה למתן רשות ערעור. גם אם טעה בית משפט קמא אין טעותו כשלעצמה מהווה עילה למתן רשות ערעור, שכן השאלה שיש בה כדי להעמיד עילה כזו היא חשיבותה הכללית הציבורית משפטית או אחרת המצריכה דיון והכרעה בערכאה שלישית.

במקרה שלפנינו הניח בית משפט השלום תשתית עובדתית רחבה על סמך חומר הראיות שהיה בפניו והסיק ממנה את המסקנות שהסיק. בכגון אלה לא נוטה בית משפט שלערעור להתערב, קל וחומר בית משפט זה בערעור שלישי.

לכל אדם זכות ליומו בבית משפט פעם אחת ולערעור פעם אחת. על מנת לבוא בשעריה של ערכאה שלישית ברשות צריכה לעמוד על הפרק סוגיה בעלת חשיבות ציבורית משפטית כללית בו שאלה המצריכה קביעת הלכה או חידוש הלכה וכזו אין בפנינו. אי נוחות של צד מתוצאות הליך בשתי ערכאות קודמות אינה מעבירה אותו דרך שערה של הערכאה השלישית.

הבקשה נדחית.