פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9309/04
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקשים
1. אילן
מרגלית
2. רמי מרגלית
3. נירה דבורה בן דוד
4. דניאלה שיבי
5. דינה כהן-ישר
6. נעמי רחמני-קולמן
נ ג ד
המשיבים:
1. הועד
המרכזי לעולי (אנוסי) משהד (אירן) בישראל
2. ועד חברת עולי משהד (אירן) ירושלים
3. רשם ההקדשות
4. רשם המקרקעין
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בירושלים מיום 8.9.04 בה"פ 637/99 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' חבש
בשם המבקשים: עו"ד
עו"ד א' שינדלר; עו"ד א' אשל
החלטה
מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ע' חבש) מיום 8.9.04, בה הוחלט שלא לדון בטענת ההתיישנות של המבקשים (המשיבים בהליך המתנהל בערכאה דלמטה) כטענה מיקדמית. בית משפט קמא קבע, כי המבקשים יוכלו להתייחס לטענה זו במסגרת הסיכומים מטעמם. המחלוקת בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי עניינה בשאלת הבעלות על חלקת קרקע מסוימת בירושלים. החלקה נרשמה בשנת 1960 על שם אברהם דוידוף ז"ל והמבקשים הם, לטענתם, יורשיו. המשיבות 1 ו-2 טוענות גם הן לזכויות בקרקע. בכתב התשובה שלהם להמרצות הפתיחה, שהוגשו על ידי המשיבות 1 ו-2, העלו המבקשים טענת התיישנות לפי סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, שקובע תקופת התיישנות של 25 שנה לגבי תביעה במקרקעין מוסדרים. יצוין, כי המבקשים לא העלו טענה זו בשתי ישיבות קדם המשפט שנערכו, אלא רק עם תחילתו של שלב ההוכחות. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשים, על אף שנראו כמי שוויתרו על טענת ההתיישנות, יוכלו להתייחס אליה בסיכומים.
לא מצאתי כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, המצדיק התערבותו של בית משפט זה, באופן הפעלת שיקול דעתו של בית משפט קמא בניהול ההליך המתקיים בפניו. לו רצו המבקשים שטענת ההתיישנות תידון כטענה מיקדמית היה עליהם להעלותה בקדם המשפט. משלא עשו כן, אין להם להלין אלא על עצמם.
הבקשה נדחית בלא שנדרשת תשובה.
ניתנה היום, ה' בכסלו תשס"ה
(18.11.04).
ש
ו פ ט