רע"א 9309/05 אשרף סובחי מחאג'נה נ. עירית אום אלפחם

לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ש' ברלינר, י' עמית, ר' סוקול) שבו נדחה ערעורו של המבקש על פסק-דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט א' קיטאי).

המבקש, אשרף סובחי מחאג'נה (להלן: המבקש ), נפגע בגופו בשני אירועים שונים שהתרחשו בבית הספר בו למד. הוא הגיש תביעה לבית משפט השלום, ובה תבע מן המשיבה 1, עיריית אום אל-פחם, פיצוי בגין נזקיו. בהמשך תיקן המבקש את כתב תביעתו וצירף את המשיבה 2, מדינת ישראל, כנתבעת נוספת. במהלך הדיון בבית משפט השלום הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק בדרך של פשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. כשבועיים לפני שניתן פסק-הדין, הגיש המבקש לבית המשפט "בקשה להגשת תצהירים והשלמת סיכומים". לפי הבקשה הופתע המבקש מהחומר שהגישו המשיבות במהלך הדיון שנסב על הפשרה, ולפיכך ביקש הוא להגיש לבית המשפט שני תצהירים. המבקש הוסיף כי אם לא ייעתר בית המשפט לבקשה, יחזור בו מן ההסכמה לפסיקה על דרך הפשרה, ויבקש לנהל את התיק על-פי סדרי הדין הרגילים. ואמנם, בית משפט השלום פסק בדרך של פשרה, אך לא התייחס בפסק דינו לבקשה האמורה (למצער, לא במפורש). לגופו של עניין קבע בית המשפט בקצרה כי "קיימת בעיית חבות מנקודת מבט התובע" וחייב את המשיבות לשלם למבקש, ביחד ולחוד, "סכום מתון" של 5,550 ש"ח. על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי, והלין בעיקר על כך שבית משפט השלום לא אפשר לו לחזור מהסכמתו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. לגישתו של בית המשפט, בנסיבות בהן הסתיימו ההליכים וכל שנותר היה לתת את פסק הדין, פעולתו של המבקש לא הייתה אלא ניסיון להציב לבית המשפט אולטימטום – אם לא יקבל בית המשפט את התצהירים, יחזור בו המבקש מהסכמתו לדיון על דרך הפשרה. נוסף על כך, קבע בית המשפט, היה על המבקש לחזור בו מן ההסכמה מפורשות וללא התניה. בית המשפט הוסיף כי אין בתצהירים שביקש המבקש להגיש לבית משפט השלום, לגופם, כדי לשנות את מסקנתה של הערכאה הראשונה.

על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מלין המבקש בפנינו. לטענתו, לאור נסיבות העניין יש לאפשר לו לחזור בו מהסכמתו לכך שפסק-הדין בעניינו יינתן על דרך הפשרה ולהחזיר את הדיון לבית משפט השלום, על מנת שידון בעניינו על-פי סדרי הדין הרגילים. לחילופין, טוען המבקש כי עצם העובדה שבית משפט השלום נימק בקיצור רב את החלטתו, מצדיקה את התערבותנו. על טענות אלה מוסיף המבקש מספר טענות לגופה של תביעת הפיצויים, לפיהן צריך היה לכאורה לפסוק לטובתו סכום פיצויים גבוה יותר.

דין הבקשה להידחות. טענותיו של המבקש אינן מעוררות שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית-עקרונית המצדיקה התערבות ב"גלגול שלישי". מעבר לצריך, התרשמתי כי בצדק פסק בית המשפט המחוזי שבנסיבות העניין אין הצדקה להתיר למבקש לחזור בו מן ההסכמה שאפשרה לבית המשפט לפסוק על דרך הפשרה. למבקש ניתן יומו בבית משפט השלום, ורק לאחר שהסתיימו ההליכים ונותר עוד אך ליתן פסק דין, תלה המבקש את כל תוקפו של ההסדר הדיוני בהסכמתו של בית המשפט לקבל שני תצהירים, אשר גם לגופם, לדעת בית המשפט המחוזי, אין בהם כדי לחדש מאום. בית המשפט המחוזי העלה גם את ההנחה הסבירה שהתצהירים עמדו בפני בית משפט השלום כאשר נתן את פסק-דינו, על אף שהוא לא התייחס מפורשות לבקשה להגישם. יתר על כן, הסכמת הצדדים לפסיקה על דרך הפשרה היא שאפשרה לבית משפט השלום לנמק את פסק-דינו בקיצור, ואין בכך כל פגם.

לאור האמור דינה של הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.