רע"א 934/21 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.2.2021, בת"א 30502-01-21 (השופטת ט' לוי-מיכאלי ), ובה נקבע כי הדיון יועבר לבית המשפט לענייני משפחה.

2.

המבקש הוא אביו של המשיב; מערכת היחסים ביניהם התנהלה גם במישור המסחרי, עד אשר עלו היחסים על שרטון. בניסיון ליישר את ההדורים, פנו הצדדים להליך בוררות, שהתנהל לפני הרב מנדל שפרן, כבורר מוסכם. לא ברור מן הבקשה שלפנַי, כיצד התקדם הליך הבוררות, או היכן הדברים עומדים בשלב זה. כל אשר הוסבר הוא שביום 15.1.2021 הוציא הבורר תחת ידו, לבקשת האב, צו לעיקול מניות הבן בחברת דקמא קפיטל בע"מ, עד לסך של 9.6 מיליון ₪, וכן למניעת דיספוזיציה בנכס זה. בהמשך הגיש האב בקשה לבית המשפט המחוזי, ליתן צווי עיקול ודיספוזיציה כאמור, במעמד צד אחד, מכוח סמכותו שבסעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968.

3.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת האב, והוציא ביום 18.1.2021 צווים זמניים כפי בקשתו. תגובת הבן לא איחרה לבוא. בתמצית נטען, כי יש לבטל את הצווים, בהיות בקשת האב מטעה וכוזבת – באשר כלל לא מתנהל הליך בוררות בין הצדדים – ומשום שבית המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בעניין – שכן בסכסוך משפחתי עסקינן, וסמכות השיפוט נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, לדברי הבן, כשנה וחצי עובר לנקיטת ההליך דנן, הגיש האב בקשה דומה. דא עקא, זו הוגשה בזמנו לבית המשפט לענייני משפחה – עובדה שהאב השמיט בכוונה בעניין הנוכחי.

4.

אחר הדברים האלה, ולאחר שהוגש מספר לא מבוטל של תגובות ובקשות מטעם הצדדים, הוכרעה המחלוקת בנוגע לשאלת הסמכות העניינית. בית המשפט המחוזי עמד על כך שבהתנהלותו הקודמת של האב לפני בית המשפט לענייני משפחה, לפני פחות משנתיים-ימים, תיאר האב את הסכסוך כעניין משפחתי, כאשר לדבריו "הסכסוך העסקי בין הצדדים גרם לשבר של ממש בתוך המשפחה" . עוד צוין, כי האב גם נקט בהליכים בבית הדין הרבני נגד גרושתו, אמו של הבן, וגם בהליכים הללו נקשר הסכסוך העסקי. נוסף על כך, קבע בית המשפט המחוזי, כי בחירתו של האב, שלא לציין את דבר ההליכים הנזכרים בבקשתו בנדון דידן, איננה בתום-לב. הוטעם כי "הבחירה עתה בבית המשפט האזרחי היא בחירה מגמתית, שאינה אותנטית" ,

ויש בה משום ניסיון לעקוף הכרעות שניתנו בערכאות אחרות . על יסוד האמור, הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי יש להעביר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה.

מכאן הבקשה שלפנַי.

5.

האב טוען לשני כשלים עיקריים שנפלו בהחלטת בית המשפט המחוזי, ואשר בגינם יש להורות על ביטולה. ראשית, מלין האב על כך שההחלטה ניתנה על יסוד קביעות עובדתיות, מבלי שהתקיים דיון במעמד הצדדים, מבלי שנשמעו עדויות, ומבלי שנתבררו המחלוקות העובדתיות לאשורן; שנית, טוען האב, כי תצהירו של הבן נערך שלא כדין, בניגוד להוראות תקנה 6 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. מכאן, שבטרם הכרעה בבקשה להעברת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, דרוש היה לפסול את התצהיר. כפועל יוצא מכך, בהעדר תצהיר קביל מטעם הבן, המקור היחיד לקביעות עובדתיות הריהו תצהיר האב, שעל בסיסו צריכה היתה להינתן ההחלטה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה, וזאת ללא צורך בהגשת תגובה מאת המשיב. בית המשפט המחוזי בחן את הדברים, שקל את המכלול, ומצא כי מתוכן הבקשות שהגיש האב לבית המשפט לענייני משפחה, כמו גם מעצם פנייתו-שלו לערכאה זו בהליכים הקודמים הללו, עולה תפיסתו את הסכסוך בין הצדדים כעניין משפחתי. בעקבות זאת, ונוכח טענת הבן, הנכונה, במישור המשפטי, כי הסמכות נתונה לבית המשפט לענייני משפחה – לא מצאתי פגם בקביעתו כי הסכסוך תרם "תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה" , כך שבעניין משפחתי עסקינן (סעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995; רע"א 6558/99 חבס נ' חבס , פ"ד נד(4) 337, 344 (2000)). בעניין זה, מקובלת עלַי גם קביעתו כי הסתרת האב את ההליכים הקודמים אומרת דרשני, ופועלת לחובתו.

7.

אשר לתצהיר הבן, אפילו נניח כי הצדק עם האב בעניין זה – ואיני נוטע מסמרות בדבר – הרי שאין בכך נפקות לענייננו. החלטת בית המשפט המחוזי לא נסמכה על האמור בתצהיר הבן, ומכאן שאין ממש בטענה כי ההחלטה ניתנה על בסיס תשתית ראייתית בלתי קבילה.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית; ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא התבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.