רע"א 935/10 אברהם הרוש נ. קצין התגמולים

1 .

בשנת 2004 הגיש המבקש לקצין התגמולים תביעה, בגדרה הוא עתר להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), התשי"ט-1959 (להלן: החוק) בשל חבלה בכתף, שנגרמה לו בשל ירי בכתף שמאל בשנת 1979, כחודש לאחר גיוסו לצה"ל. תביעה זו נדחתה בשנת 2005 מחמת התיישנות, ובשנת 2006 הוגשה לקצין התגמולים בקשה לעיון חוזר. בקשה זו נדחתה אף היא נוכח כך שבפני קצין התגמולים לא הונחה כל ראייה חדשה. על החלטה זו הוגש ערעור, בהתאם להוראות החוק, לוועדת הערעורים (להלן: הוועדה). הערעור נדחה, תוך שנקבע – על יסוד ממצאי חקירת מצ"ח, המסמכים הרפואיים בתיק, הסתירות שעלו מעדותו של המבקש בפני הוועדה והעובדה שלעדות זו לא הובאו כל ראיות תומכות – כי אין ספק בכך שהמבקש נחבל כתוצאה מירי עצמי ואין שחר לטענותיו, כי הוא ניסה להתאבד או כי הכדור נפלט מנשקו (עמ' 29 להחלטת הוועדה). לפיכך נדחה ערעורו. על החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (כב' סגנית הנשיא ש' דברת והשופטים א' ואגו ונ' נצר ) מצא כי קביעותיה של הוועדה מעוגנות היטב בחומר הראיות ובהמשך קבע כי ממילא, על-פי החוק, נתונות החלטות הוועדה לערעור בשאלה משפטית בלבד, ואילו טענותיו של המבקש נסבו על עניינים שבעובדה. נוכח האמור, ערעורו של המבקש נדחה.

2.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה טוען המבקש, בעיקרו של דבר, כי בית המשפט קמא שגה כאשר קיבל את קביעת הוועדה בעניין הסיבה לפציעתו, שכן למעשה, הוא נפצע כתוצאה מפליטת כדור. כתימוכין לטענתו זו מדגיש המבקש כי גם לאחר פציעתו הוא המשיך לשרת בצבא, תחילה במסגרת שירות סדיר, ולאחר מכן ובמשך שנים ארוכות, במסגרת שירות המילואים. עוד הוא טוען, כי העובדה שלא נענש בגין התנהגותו אף היא מעידה על כך שלא נפל בה דופי. לבסוף טוען המבקש כי חומרת פציעתו מצדיקה גם היא את קבלת הבקשה.

5.

דין הבקשה להידחות. טענות המבקש נגד החלטת הוועדה ונגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הן עובדתיות באופיין. ערעור בגלגול שלישי אינו ההליך ההולם לבירורן של טענות מעין אלו, שכן מטרתו היחידה היא בירורן של שאלות משפטיות כלליות, אשר אינן מתעוררות במקרה שלפנינו (ראו ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.