רע"א 9389/05 אם.די.אס סחר וקניות (ודגרש) בע"מ נ. איריס שלם

המבקשת, חברה העוסקת בניכיון שיקים, הגישה ללשכת ההוצאה לפועל 10 שיקים בסכום כולל של 191,700 ש"ח, אשר נחזו כמשוכים על-ידי המשיבה לפקודת אדם בשם עמנואל לוי, ואשר הוסבו מספר פעמים, עד שהועברו לידי המבקשת. לטענת המשיבה, השיקים לא נכתבו ולא נחתמו על-ידיה וכפי הנראה נכתבו ונחתמו בשמה על-ידי בעלה לשעבר (להלן: הבעל), מבלי שנתנה לו הרשאה לכך.

ביום 31.5.2004 החליט בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת נ' רביב) לקבל את תביעת המבקשת כנגד המשיבה וקבע, כי המבקשת רשאית להביא לביצועם של השיקים בלשכת ההוצאה לפועל. בית-משפט השלום קבע, כי הגם שהמבקשת אינה אוחזת כשורה בשיקים, הרי שעדיין עומדת לה עילה שטרית כנגד המשיבה. עוד קבע, כי חתימתו של הבעל בשמה של המשיבה נעשתה בהרשאתה.

על פסק-דינו של בית-משפט השלום הגישה המשיבה ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

ביום 14.8.2005 קיבל בית-המשפט המחוזי את ערעורה של המשיבה וקבע, כי חתימתו של הבעל על השיקים נעשתה שלא בהרשאתה של המשיבה ולא נחזתה להיות ככזו ומשכך, אין לחייבה בהם.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוענת המבקשת, כי שגה בית-המשפט המחוזי בקבלו את טענת המשיבה, לפיה לא הרשתה לבעלה למשוך מחשבונה שיקים בסכומים שכאלו, שכן אינה עולה בקנה אחד עם העובדות.

מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומוסיפה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק מתן רשות ערעור.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. במקרה דנן, בקשות רשות הערעור אינן מעוררות כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקשת לא הצליחה לשכנעני כי קיימת כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.

דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. בנסיבות העניין, מקובלת עלי קביעתו של בית-המשפט המחוזי, לפיה החתימות על השיקים לא היו בהרשאתה של המשיבה ואף לא נחזו להיות ככאלו. לנוכח כמות השיקים המרובה, עליהם חתם בעלה של המשיבה, סכומיהם הגבוהים ומועד פרעונם הקצר, לא ניתן לומר, כי מדובר היה בפעולות שנעשו מתוקף הרשאתה של המשיבה. בדומה, לא ניתן לומר, כי מי שהשיקים נמשכו לפקודתו, אדם שלא הכיר כלל את המשיבה, יכול היה להאמין שמדובר בפעולות שנעשו בהרשאתה. משכך, נשמטת הקרקע מתחת לבקשתה של המבקשת.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשת תשא בשכר טרחת עורך-דינה של המשיבה, בסך של 10,000 ש"ח.