רע"א 9392/00 יהודית קוויט נ. בנק לאומי לישראל

בקשות שהגישו המבקשת ובעלה לראש-ההוצאה-לפועל לעיכוב הליכים שנפתחו על-ידי המשיב בחודש ינואר 2000, לצורך מימוש משכון על-סך 300,000 דולר שהיה רשום מאז שנת 1996 על זכויות המבקשת ובעלה בדירתם, נדחו. בתאריך 24.10.00 הגישה המבקשת תובענה כנגד המשיב לבית-המשפט המחוזי בחיפה למתן הצהרה על בטלות שטר המשכון, וכן בקשה למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי מימוש המשכון עד שתתברר תובענתה.

לאחר שעיין בתגובת המשיב לבקשה למתן צו מניעה זמני, שבגידרה נטען כי החוב שבגינו נפתחו הליכי מימוש המשכון עולה על שלושה מיליון ש"ח, קבע בית-המשפט המחוזי (השופט גדעון גינת), כי המבקשת השתהתה בהגשת בקשתה למתן צו מניעה זמני. עוד נקבע, כי הבקשה למתן צו מניעה זמני מהווה ניסיון לשנות את ההחלטות שנתקבלו במסגרת הליכי ההוצאה-לפועל בעניין עיכוב הליכי המימוש, וכי המבקשת תוכל להיפרע מן המשיב, שהוא בנק, אם תזכה בתובענה העיקרית שהגישה נגדו. הבקשה שהגישה המבקשת למתן צו מניעה זמני נדחתה איפוא.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור. טענת המבקשת היא, כי המשיב לא ביסס את טענות השיהוי שהעלה בבית-המשפט המחוזי על תצהיר שיתמוך בעובדות, וכי על-כן ראוי היה להתעלם מן העובדות שהזכיר המשיב בהקשר לטענת השיהוי שהעלה. עוד נטען, כי ממילא למשיב לא נגרם נזק עקב חלוף הזמן ממועד הגשת הבקשה למימוש המשכון ועד למועד שבו הגישה המבקשת את תובענתה. המבקשת הוסיפה וטענה, כי הבקשות לעיכוב הליכי מימוש המשכון הוגשו לראש-ההוצאה-לפועל על-ידי המבקשת ובעלה, ובגדרן הועלו טענות שונות מאלו שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי. לבסוף נטען, כי אם לא יעוכבו הליכי מימוש המשכון על דירת מגוריה, המבקשת לא תוכל להיפרע עוד מן הבנק, וזאת לנוכח העובדה שבתובענתה העיקרית נתבקש סעד הצהרתי בלבד, הגם שמימוש המשכון יגרום לה נזק כבד.

דין הבקשה להידחות.

בית-המשפט המחוזי קבע כי המבקשת השתהתה בהגשת בקשתה למתן צו מניעה זמני. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו. שכן, חלוף הזמן כשלעצמו מסב למשיב נזק לנוכח העובדה שהחוב שבגינו פתח המשיב בהליכים למימוש המשכון צובר ריבית.

בנסיבות המקרה שבפניי, באיזון בין הצדדים יש להעניק עדיפות לאינטרס של הבנק לצמצם חוב זה על-פני האינטרס של המבקשת - שאם תזכה בתובענה שהגישה תוכל להיפרע מן הבנק את נזקיה - להחזיק בדירה בתקופה שבה מתבררת תובענתה.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.