פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9397/12
לפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
עו"ד שמעון לביא בתפקידו ככונס נכסים
נ ג ד
המשיבים:
1. חיים כהן את ג'ודי בניה ופיתוח (2001)
בע"מ
2. חיים כהן
3. עו"ד יוסף גרוסמן
4. רחל גרוסמן
5. נציגות הבית ברח' ארנון 14 רמת-גן ו-14 אח'
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בה"פ 28663-11-09 שניתנה ביום 28.11.2012 על ידי
כבוד השופט ח' טובי
בשם המבקש:
עו"ד שמעון לביא
החלטה
לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' טובי ) בה"פ 28663-11-09 מיום 28.11.2012, בה נדחתה בקשת המבקש, בתפקידו ככונס נכסים, לעיון חוזר בהחלטות קודמות שניתנו בבקשה למתן הוראות.
רקע עובדתי והליכים קודמים בתמצית
1.
הקבלן חיים כהן, המשיב 2 (להלן: הקבלן ), היה בעל השליטה בחברת חיים כהן את ג'ודי בניה ופיתוח (2001) בע"מ, המשיבה 1 (להלן: החברה ), שהייתה בעלים של מחצית הזכויות במגרש ברח' ארנון 14 ברמת גן. נכרת הסכם קומבינציה לצורך בניית פרויקט במקרקעין ולצורך זה נטל הקבלן משכנתא מבנק לאומי. הקבלן והחברות שבבעלותו נקלעו לקשיים כלכליים ומשכך ביקש הבנק לממש את זכויות החברה במקרקעין ששועבדו כבטוחה להחזר ההלוואה. לאור זאת פנה הקבלן לעו"ד יוסף גרוסמן, המשיב 3, ולעו"ד אורי פנסו על מנת שישתפו עמו פעולה לשם הצלת הפרויקט. לאור זאת, נחתם הסכם לפיו זכויות החברה וחובותיה הומחו לעו"ד גרוסמן ולעו"ד פנסו לצורך השלמת בניית הפרויקט כמו גם לצורך רישום הזכויות במרשם המקרקעין ורישום הנכס כבית המשותף. נטען כי במסגרת הסכמים עם רוכשי הדירות בפרויקט שימשו עו"ד גרוסמן ועו"ד פנסו גם כנאמנים על כספים שנועדו לפרעון תשלום המיסים הנוגעים לעסקאות במקרקעין. בסופו של יום לא בוצע רישום הזכויות ורישום הנכס כבית משותף הגם שהחזקה נמסרה לרוכשי הדירות בשנת 2005.
2.
משכך, עתרו רוכשי הדירות, באמצעות בא כוחם עו"ד שמעון לביא, לבית המשפט המחוזי. רוכשי הדירות טענו להפרת הסכמי המכר על ידי הקבלן והחברה והפרת חובותיהם של עו"ד גרוסמן ועו"ד פנסו גם מכוח תפקידם כנאמנים. נטען בין היתר כי בחשבון הנאמנות נפלו אי סדרים באופן שלא נותרו בו כספים לפרוע את מלוא החובות לרשות מיסוי מקרקעין (נכון ליום 14.7.2011 נטען כי החוב עמד על סך של 227,180 ש"ח) ומשכך לא ניתן לקבל את אישורי רשות המיסים לצורך רישום הזכויות והבית המשותף. בפסק דינו של השופט טובי מיום 28.6.2012 נקבע, בהסכמת הצדדים, כי המבקש יתמנה ככונס נכסים של החברה והקבלן. נקבע כי "כונס הנכסים יהיה
רשאי לעשות כל פעולה שתידרש על מנת לרשום את הבית כבית משותף, ורישום היחידות על שם רוכשיהן".
3.
ביני לביני, הגיש עו"ד גרוסמן תביעה נגד עו"ד אורי פנסו. עו"ד גרוסמן עתר לסעד כספי בסך 3,443,000 ש"ח (מחוזי תל-אביב-יפו ת"א 2395/08). בסעיף 20 לפסק דינה של השופטת י' שבח נקבע כי:
"במסגרת הראיות שהובאו להוכחת ההתחשבנות הכוללת, יש להזכיר גם את העובדה לפיה רכש התובע בפרויקט ארנון דירת מגורים ושילם תמורתה רק 60,000 דולר, עת יתר הדירות נמכרו במחיר של 160,000 דולר..".
על יסוד דבריה של השופטת שבח עתר המבקש בתפקידו ככונס נכסים לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות. המבקש טען לשינוי נסיבות לאורו ביקש כי בית המשפט המחוזי יתיר לו להגיש תביעה כנגד עו"ד גרוסמן בגין חוב נטען לחברה בשיעור של 100,000$. המבקש טען כי הזרמת סכום זה לקופת החברה תאפשר את תשלום יתרת החוב לרשות מיסוי מקרקעין והדבר יוביל לרישום זכויותיהם של רוכשי הדירות.
4.
בהחלטתו מיום 18.10.2012 דחה השופט טובי את הבקשה בקובעו כי:
"המינוי נועד אך לאפשר ביצוע הרישום, הא ותו לא.
כמובן, פתוחה בפני המבקשים האפשרות להגיש תביעה כספית כנגד המשיבה או כל מאן דהו אחר – ככל שיאלצו לשלם כספים לצורך ביצוע הרישום".
המבקש עתר בשנית לבית המשפט המחוזי והשופט טובי דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 25.10.2012 בקובעו כי:
"אין צורך להבהיר דבר בפסה"ד.
כל פעולה שתדרש מתייחסת לרישום הבית ולא מעבר לכך.
אם מבקש הכונס להגיש תובענה כספית כנגד מאן דהוא יעשה כן בשם לקוחותיו".
המבקש עתר פעם נוספת לבית המשפט המחוזי בבקשה "לעיין מחדש" בהחלטותיו. הבקשה נדחתה בהחלטתו של השופט טובי מיום 28.11.2012 אשר קבע כי לא נמצא טעם לשינוי החלטתו מיום 25.10.2012 חרף פסק הדין שניתן על ידי השופטת שבח .
כנגד החלטתו של השופט טובי שלא להיעתר לבקשה "לעיין מחדש" מכוונת הבקשה שלפני.
תמצית נימוקי הבקשה
5.
המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי היקף סמכותו ככונס מתוחמת לפעולת הרישום הטכני של הזכויות במקרקעין. המבקש נתלה בעניין זה בניסוח בו נקט בית המשפט המחוזי בפסק הדין בגדרו מונה המבקש לשמש ככונס: "כל פעולה שתידרש", וכן ברקע למינויו – היעדר מקור כספי לכיסוי החובות לרשות מיסוי מקרקעין. המבקש טוען כי מינוי כונס נכסים מכוח תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) מאפשר אף הסמכת הכונס לתבוע חייב של החברה לצורך הגשמת תכלית המינוי.
דיון והכרעה
6.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.
אין בהחלטתי זו משום קביעה בנוגע לשאלה האם סמכותו של כונס נכסים, שנתמנה מכוח תקנות סדר הדין האזרחי לצורך רישום זכויות במקרקעין, כוללת גם סמכות להגיש תביעה שמצופה כי תאפשר הזרמת כספים הנדרשים לצורך רישום הזכויות.
7.
ראשית , קיים טעם דיוני בגינו לא ניתן להיעתר לבקשה. בקשת רשות הערעור שלפני אינה מכוונת כנגד החלטותיו של השופט טובי מיום 18.10.2012 ומיום 25.10.2012 אלא כנגד החלטתו שלא "לעיין מחדש" בהחלטותיו הנ"ל. קרי, הבקשה דנן הינה בקשת רשות ערעור על החלטת הערכאה הדיונית לדחות בקשה ל"עיון חוזר". ספק בעייני אם הדין מכיר באפיק הדיוני של "עיון חוזר" במסגרת תקנות סדר הדין האזרחי. אף אם קיימת פרקטיקה שכזו בקרב הערכאות הדיוניות הרי שקשה להלום כי תינתן רשות לערער לפני בית משפט זה לגבי החלטתה של הערכאה הדיונית לדחות בקשה ל"עיון חוזר".
זאת ועוד, גם אם הייתי מניח כי הבקשה דנן אינה מכוונת כנגד החלטת הערכאה הדיונית לדחות בקשה ל"עיון חוזר" אלא מכוונת גם כנגד החלטותיו של השופט טובי
מיום 18.10.2012 ומיום 25.10.2012 – ואיני רשאי להניח זאת לאור העובדה כי ההחלטות הנ"ל חלוטות – הרי שראוי להדגיש כי מדובר בהחלטות שניתנו במסגרת הליך של מתן הוראות לבעל תפקיד. נטייתו של בית משפט שלערעור היא שלא להתערב בהחלטות הניתנות בהליך כזה שכן "הליך מתן הוראות נושא בדרך-כלל אופי של הליך פנימי המתנהל בבית-המשפט ביוזמת נושא התפקיד שמטרתו להנחות את פעולתו ולכוונה, בין בעניין נקודתי ובין לצורך גיבוש קו פעולה מקיף וארוך טווח" [ראו: רע"א 259/99 חברת פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב , פ"ד נה(3) 385, 394 (2001)].
8.
שנית , דין הבקשה להידחות אף לגופה. אכן, הדין מכיר באפשרות מינוי כונס נכסים מכוח תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי לצורך רישום זכויות במקרקעין [ראו למשל: יואל זוסמן סדר הדין האזרחי
625 (מהדורה שביעית, 1995); ישראל גפני כינוס נכסים הלכה ומעשה
633-632 (2004)]. אלא שמינוי כונס נכסים מכוח תקנה זו הוא סעד מן היושר ולכן לבית המשפט הממנה את בעל התפקיד מסור שיקול דעת בכל הנוגע לעצם הצורך במינוי הכונס כמו גם לגבי תיחום סמכויותיו [ראו למשל: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי
601 (מהדורה עשירית, 2009)]. ברי, כי לאור היקף שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית בהקשר זה לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטותיה הנוגעות לפיקוח על פעילותו של בעל התפקיד שמינתה.
9.
איני סבור כי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי נפלה טעות. אכן, הלשון בה נקט השופט טובי
בפסק הדין בו מינה את המבקש לתפקיד כונס נכסים היא רחבה דיה כדי להכיל את אפשרות הגשת התביעה כנגד עו"ד גרוסמן. ודוק, יש לזכור כי חובו הנטען של עו"ד גרוסמן לחברה לא היה בידיעת בית המשפט או מי מהצדדים עת מונה המבקש לתפקידו ככונס והדבר התגלה רק בשלב מאוחר יותר ובדיעבד למועד התגבשות סמכותו של כונס הנכסים. משכך, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי עת מונה המבקש ככונס, סמכותו בפועל לא הכילה אפשרות הגשת תביעה כנגד עו"ד גרוסמן. בנוסף לכך, רשאי היה בית המשפט המחוזי להביא במניין שיקוליו את העובדה כי דחיית בקשת הכונס להגיש את התביעה כנגד עו"ד גרוסמן לא תגרום לרוכשי הדירות נזק בלתי הפיך, שכן בידי רוכשי הדירות פתרונות חלופיים אפשריים כגון הגשת תביעה כנגד החברה והקבלן או כנגד עו"ד גרוסמן ועו"ד פנסו בשל הפרת חובותיהם הנטענות כנאמנים. עוד עולה מהבקשה דנן כי באחד הדיונים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי עובר למתן פסק הדין בו מונה המבקש לכונס, הוצעה על ידי בית המשפט אפשרות סבירה כי חלף תשלום מיידי של החוב לרשות מיסוי מקרקעין יופקדו בידי הרשות ערבויות שיאפשרו הנפקת האישורים הנדרשים. הנה כי כן, ישנם פתרונות למצוקתם של רוכשי הדירות שלא באמצעות הגשת תביעה על ידי הכונס כנגד עו"ד גרוסמן.
10.
בשולי הדברים אציין כי החלטתו של השופט טובי שלא להיעתר לבקשת הכונס להתיר לו הגשת תביעה כנגד עו"ד גרוסמן מוצדקת גם בהיבט נוסף. כונס נכסים הפועל מכוח תקנות סדר הדין האזרחי ומבקש להגיש תביעה כנגד חייב באופן החורג ממתחם הסמכות שהוקנתה לו עם מינויו לצורך רישום הזכויות בלבד, צריך שיניח לפני בית המשפט המפקח על פעולות הכינוס תשתית ראייתית לכאורית לקיומה של עילת תביעה גם אם אין צורך ב"בחינה מדוקדקת של סיכויי התביעה" [השוו: פסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס בע"א 4162/04 חברת בונוביל 1995 בע"מ נ' עו"ד דרור (10.8.2006), פסקה 8; עוד השוו: פסק דינו של הנשיא מ' שמגר בע"א 3322/92 פלוק נ' זינגל
(1.12.1993), פסקה 7]. ספק בעייני אם המבקש הניח לפני בית המשפט המחוזי ראיות לכאורה להוכחת עילת תביעה. המבקש טוען לקיומה של עילת תביעה של החברה כנגד עו"ד גרוסמן על יסוד סעיף 20 לפסק דינה הנ"ל של השופטת שבח
תוך שהוא טוען כי השופטת שבח קבעה כי עו"ד גרוסמן חייב לחברה 100,000$. ודוק, לא בכדי ציטטתי לעיל את דבריה של השופטת שבח בפסק דינה. השופטת שבח לא קבעה ממצא עובדתי כנטען ויש לקרוא את דבריה בזהירות הראויה. כל שקבעה השופטת שבח הוא שעו"ד גרוסמן שילם בגין הדירה שרכש בפרויקט 60,000$ במקום 160,000$. המרחק בין קביעה זו לבין טענתו של המבקש הוא רב, שכן יש לזכור כי החברה המחתה את זכויותיה לעו"ד גרוסמן ועו"ד פנסו. זאת ועוד, אין בדבריה של השופטת שבח כדי לקבוע ממצא לפיו עו"ד גרוסמן חב כספים לחברה, שכן התביעה שנדונה לפני השופטת שבח הייתה "תביעת התחשבנות בין שותפים" שהחברה לא הייתה צד לה. יובהר, אין בדברי משום קביעה כי לחברה אין עילת תביעה כנגד עו"ד גרוסמן.
11.
מכל הטעמים האמורים הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ז באדר התשע"ג (26.2.2013).
ש ו פ ט