רע"א 942/22פלוני נ. מדינת ישראל משרד הבריאות

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 7.2.2022 (ע"ו 8548-02-22, השופטת א' פינק ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית למבוגרים במחוז מרכז (להלן: הוועדה הפסיכיאטרית ) מיום 3.2.2022, לאחר שזו דחתה את עררו של המבקש בעניין הוראת אשפוז בעניינו.

2.

המבקש, יליד 1965, מוכר למערכת בריאות הנפש החל משנת 2005. הוא מאובחן כלוקה בהפרעה דו-קוטבית, ובעברו אפיזודות דיכאוניות וכן אשפוז פסיכיאטרי קודם בשל אפיזודה שהוגדרה מאנית-פסיכוטית.

3.

ביום 31.1.2022 הגיע המבקש למיון במרכז לבריאות נפש כשהוא מלווה בבנו. למחרת, הגיע המבקש למיון בשנית ונבדק על-ידי מנהלת המיון במוסד. בהמשך לכך, הוצאה לגביו הוראת אשפוז כפוי לא דחוף לפי סעיף 9(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: חוק טיפול בחולי נפש או החוק ). בהוראת האשפוז צוין כי המבקש "שרוי במצב פסיכוטי מאני, מגלה מחשבות שווא של יחס, רדיפה, גדלות, עסוק בתחושה כי רומה על ידי גורמים שונים" וכי ניכרת פגיעה ניכרת בכושר השיפוט שלו. עוד צוין כי המבקש מהווה סיכון פיסי לא מיידי לעצמו ולזולת. בהוראת האשפוז צוין כי תוקפה הוא למשך עשרה ימים מיום נתינתה.

4.

המבקש הגיש ערר על הוראת האשפוז לוועדה הפסיכיאטרית, אשר דחתה אותו. לאחר שבדקה את המבקש, הוועדה הפסיכיאטרית תיארה אותו כך: "שרוי במצב מאניפורמי. שיפוטו לקוי במידה ניכרת". בהמשך לכך, נקבע כי במצבו הנוכחי המבקש מהווה סכנה לעצמו ולאחרים. עוד קבעה הוועדה, כי בעת הזו לא קיימת חלופה מתאימה לאשפוז כפוי.

5.

ביום 3.2.2022 הגיש המבקש, עורך דין במקצועו המייצג את עצמו, ערעור לבית המשפט המחוזי, שבו טען כי יש לבטל את החלטת הוועדה הפסיכיאטרית בשל כך שאינה מנומקת ובהיעדר עילה לאשפוזו. בו ביום הורה בית המשפט המחוזי כי הסיוע המשפטי יודיע עד ליום 6.2.2022 אם הוא מייצג את המבקש. למחרת, ביום 4.2.2022 הודיע המבקש כי אינו מעוניין בייצוג. ביום 7.2.2022 הוגשה תגובה לערעור ובה נטען כי הוראת האשפוז שהוצאה בעניינו של המבקש היא סבירה ואין עילה להתערב בה. להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי עלו טענות הנוגעות לזכות העיון של המבקש בפרוטוקול הדיון בוועדה הפסיכיאטרית, בית המשפט המחוזי הורה על מסירת הפרוטוקול המלא למבקש.

6.

בו ביום נערך דיון בפני בית המשפט המחוזי במסגרתו חזרו הצדדים על טענותיהם. בהמשך היום, ונוכח סד הזמנים הרלוונטי, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את ערעורו של המבקש. בית המשפט המחוזי קבע כי מתקיימים התנאים הנדרשים בסעיפים 7(1) ו-7(2) לחוק טיפול בחולי נפש לצורך מתן הוראה על אשפוז כפוי. כך, בית המשפט המחוזי קבע כי ישנה תשתית לכך שהמבקש חולה וכתוצאה ממחלתו נפגמו כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות, וכן כי מתקיים תנאי המסוכנות. בית המשפט המחוזי הוסיף כי בשלב זה אין חלופה הולמת אשר עשויה לאיין את התנאים שפורטו אך ציין שאם הטיפול שיקבל המבקש יביא לכלל רגיעה יהיה מקום לדון בוועדה הקרובה בחלופה כאמור.

7.

בבקשת רשות הערעור שבפני טוען המבקש כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי ביחס להתנהלותו של המבקש אינן נכונות ונעדרות ביסוס עובדתי. המבקש טוען כי החלטותיהם של הוועדה הפסיכיאטרית ושל בית המשפט המחוזי מבוססות על דבריו של בנו של המבקש אשר נוהג, לגישתו של המבקש, ברגשנות יתר ומציג תמונה קיצונית של הדברים. לחלופין טוען המבקש כי יש להעבירו למתכונת של אשפוז יום.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות מאחר שאינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). חרף רגישותם וחשיבותם של העניינים שעליהם נסבה בקשת רשות הערעור, אינני סבורה שהיא מעוררת, בנסיבות העניין, שאלה משפטית בעלת היבט עקרוני כללי. עיון מדוקדק בטענותיו של המבקש מעלה כי לאמיתו של דבר הן מופנות, רובן ככולן, כנגד מסקנותיהם וממצאיהם העובדתיים של הוועדה הפסיכיאטרית ובית המשפט המחוזי. עם זאת, ולנוכח השלכותיה של ההחלטה המורה על אשפוז כפוי על הפן הגרעיני של ההגנה על זכויות יסוד, אני מבקשת להוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך, כי התרשמתי שבנסיבות העניין הערכת הוועדה הפסיכיאטרית בדבר הסיכון הנשקף מהמבקש עוגנה בתשתית עובדתית מספקת, אשר כללה, בין היתר, את חוות דעתה של מנהלת המיון במוסד ואת התרשמותה הישירה של הוועדה מדברי המבקש עצמו.

9.

לפני סיום, ובהתחשב בכך שתוקפה של הוראת האשפוז מסתיים מחר, מצאתי לנכון להוסיף את המובן מאליו – כי יש לבחון היטב את האפשרות למתן טיפול חלופי למבקש, והכול, כמובן, בהתאם לנסיבות ולהתרשמותם של גורמי הטיפול (ראו והשוו: רע"א 8020/21 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 26 (19.12.2021)).

10.

סוף דבר: הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.