רע"א 9424/01 מוחמד כאמל אלקורד נ. ועד עדת הספרדים בירושלים

בשנת 1982 נקבע בפסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים, שנסמך על הסדר דיוני, כי המשיבים הם בעלים של המקרקעין נשוא המחלוקת בין הצדדים, וכי המבקשים הנם דיירים מוגנים במבנים שעליהם. בהליך מקביל, נדחו בשלוש ערכאות טענות לפיהן הבעלים של המקרקעין הוא הווקף המוסלמי, ונקבע כי קם בין הצדדים השתק פלוגתא לפיו המשיבים הם בעלי המקרקעין.

למרות זאת, לא שילמו המבקשים דמי שכירות למשיבים, ובהליכים שונים הוחלט על פינויים מהמקרקעין. בחודש פברואר 2000 הגישו המבקשים תביעה לבית-משפט השלום בירושלים בה ביקשו סעד הצהרתי לפיו ההסדר הדיוני משנת 1982 נעשה בטעות. במסגרתה, ביקשו המבקשים לעכב את ביצוע פינוים ואת חובתם לשלם שכר דירה למבקשים. בבקשתם הטעימו עוד המבקשים כי הבעלות במקרקעין טרם הוכרעה וכי תלויה ועומדת תביעה של אחד מר חיג'אזי הטוען לבעלות בחלק מהמקרקעין, וביקשו עיכוב ביצוע עד להכרעה בתביעתם או בתביעתו של מר חיג'אזי.

בית משפט השלום בירושלים דחה את הבקשה, והמבקשים הגישו לבית-המשפט המחוזי בירושלים בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ובקשה לעיכוב ביצועה.

בית-המשפט המחוזי קבע כי שורה של פסקי-דין שמבוססים על הסכמה דיונית הסדירו את היחסים בין הצדדים באופן המקנה למשיבים בעלות בנכסים נשוא המחלוקת; כי המשיבים מנסים להשיג על פסקי-הדין בדרכים שונות ללא הצלחה; וכי הם נמנעו מלשלם למשיבים שכירות שנים ארוכות. לפיכך, דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשות.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, שבגידרה חוזרים המבקשים על טיעוניהם שטענו בפני בית-המשפט המחוזי.

דין הבקשה להידחות. בקשת המבקשים נידונה והוכרעה בשתי ערכאות, בהן נקבע כי בנסיבות העניין, אין ההליכים החדשים שנפתחו מהווים עילה לעכב ביצוע פסקי-דין שניתנו בעבר. קביעה זו ראויה היא, ומכל מקום אין בטענות המבקשים עילה המצדיקה מתן רשות ערעור עליה. הבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 15,000 ש"ח.