רע"א 9425/01 סעידה עאזם נ. מדינת ישראל

בחודש אוגוסט 2001, נתפס רכב מסוג סובארו לגאסי, לאחר שעלה חשד כי הוא שימש להובלתו של סם מסוכן. נגד מי שנחשד בביצוע עבירות הסם (איאד בו מוחמד מסארווה), הוגש כתב אישום מלווה בעתירה להכריז על הנאשם סוחר סמים, ובעקבות כך להורות על חלוטו של רכב זה וארבעה כלי רכב נוספים.

העוררת, סעידה עאזם, הטוענת לבעלות ברכב, פנתה לבית המשפט בבקשה כי יורה להחזיר את הרכב לידיה, אך בקשתה נדחתה, ובכך עוסק הערר שבפני.

עיינתי בטענותיו של בא-כוח העוררת, בכתב ועל-פה, ולא מצאתי מקום לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. סעיף 31(6)(ב) של פקודת הסמים [נוסח חדש], התשל"ג1973-, קובע חזקה לפיה "כל רכוש שנמצא בחזקתו או בחשבונו של הנידון ייראה כרכוש שלו אלא אם הוכיח כי הרכוש הוא של זולתו...". חזקה זו תקפה לגבי איאד מסארווה, ולפיכך עובר אליו הנטל להוכיח כי הרכב שבו הובל הסם, אינו שלו, והשלב לדון בכל אלה הוא במסגרת הדיון בבקשת החילוט, בה צריכות להישמע גם השגותיו של מי שטוען לזכות ברכב (ראה סעיף 36א' לחוק).

חרף האמור, ועל מנת לאפשר לעוררת לעשות שימוש ברכב גם בתקופה אשר תחלוף עד ההכרעה בבקשת החילוט, אני מורה כי רכב זה יוחזר לידיה, ובלבד שתפקיד בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית, צמודה ולא מוגבלת בזמן, בסכום של 24,000 ש"ח, הוא שוויו של רכב זה על פי הנטען בפני על ידי באי-כוח הצדדים.