רע"א 9461/05 אלברט דרדשתי נ. פרידון דרדשתי

המשיב ברע"א 9461/05 (להלן: פרידון) הגיש כנגד המבקשים ברע"א 9461/05 (להלן: המבקשים) בקשה למימוש ואכיפת שטרי משכנתא בסך של 13,500,000 ש"ח בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב-יפו, במסגרת תיק הוצאה לפועל 01-08915-04-8. ביום 24.11.04 אישר ראש ההוצאה לפועל את בקשת פרידון להגדיל את קרן החוב, כך שהועמדה, נכון למועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, על סך של 24,462,000 ש"ח.

המבקשים הגישו ללשכת ההוצאה לפועל בקשה בטענת "פרעתי" כנגד מימוש שטרות המשכנתא ובמקביל הגישו בקשה לעיכוב ביצוע מימוש המשכנתא עד לאחר הכרעה בבקשתם. ביום 11.8.2004 החליט ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשם א' צכנוביץ) לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע מימוש המשכנתא, עד להכרעה בבקשת המבקשים, בכפוף להפקדת מלוא סכום החוב בתיק כערבות.

על החלטה זו של ראש ההוצאה לפועל הגישו המבקשים ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, שכן לטענתם, קביעתו, לפיה עיכוב המימוש יינתן בכפוף להפקדת מלוא סכום החוב הינה שגויה.

ביום 8.9.2005 קיבל בית-המשפט המחוזי את ערעורם של המבקשים וקבע, שהחלטת ראש ההוצאה לפועל לעכב את הליכי המימוש, מיום 11.8.2004, תעמוד בעינה, אלא שהסכום אותו יידרשו המבקשים להפקיד יעמוד על סך של 1,000,000 ש"ח.

על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הגישו הן המבקשים והן פרידון בקשות רשות ערעור, הן בקשות רשות הערער שבפני. במסגרת בקשתם, ביקשו המבקשים לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, בטענם, כי גם הסכום של 1,000,000 ש"ח הנו סכום אשר אין באפשרותם להפקידו, בהיעדר מקורות מימון מלבד המקרקעין הממושכנים עצמם. לטענת המבקשים, הדרישה, כי יפקידו סכום כה גבוה כתנאי לעיכוב הליכי המימוש, דרישה בה אינם יכולים לעמוד, תמנע למעשה את האפשרות לדון בטענותיהם המהותיות, שכן עד שאלו יידונו, המשכנתאות ימומשו על-ידי פרידון. במקביל להגשת בקשת רשות הערעור, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית-המשפט המחוזי, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שבפנינו.

בתשובתו לבקשתם, טוען פרידון, כי משהביא בית-המשפט המחוזי במניין שיקוליו את אינטרס המבקשים וקבע, כי בנסיבות העניין ובהתאם לפסיקה הרלוונטית החלה על העניין, הסכום של 1,000,000 ש"ח הינו הסכום ההגיוני, המידתי וההולם את שווים המשוער של המקרקעין עליהם מוטלת המשכנתא, אין מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

מנגד, טוען פרידון בבקשתו, כי שגה בית-המשפט המחוזי משהקטין את הסכום אותו נדרשו המבקשים להפקיד, בהיותו משמש כבטוחה הנדרשת להבטחת פירעון המשכנתא. לטענתו, היה על בית-המשפט המחוזי להותיר על כנה את החלטת ראש ההוצאה לפועל, לפיה על המבקשים להפקיד סכום המשתווה לגובה המשכנתא.

החלטתי לדון בבקשות רשות הערעור במאוחד.

דין שתי הבקשות להידחות.

כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. במקרה דנן, בקשות רשות הערעור אינן מעוררות כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והן המבקשים והן פרידון לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.

דין הבקשות להידחות גם לעצם העניין. בכל הנוגע לבקשת המבקשים, הרי שבאפשרותם לעכב את ביצוע הליכי ההוצאה לפועל בכפוף להפקדת סכום של 1,000,000 ש"ח. בקשתם, כי נורה על הפחתת הסכום אותו הם נדרשים להפקיד לשם עיכוב הליכי ההוצאה לפועל לסך של 30,000 ש"ח איננה סבירה, לאור הסתכמותו של גובה החוב בעשרות מיליוני שקלים. מטרת הסכום המופקד היא להבטיח את פרידון בגין נזק העלול להיגרם לו כתוצאה מאי מימוש שטרי המשכנתא לאלתר, בשל שינוי בערכם של המקרקעין או ביכולת לממשם (ראו בש"א 4645/91 משה כובשי חברת הובלה ותעבורה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ , (לא פורסם)). במקרה דנן ולאור גובה החוב, אין צידוק להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ואין מקום לקבוע את גובה הסכום אותו נדרשים המבקשים להפקיד בסכום הנמוך מ-1,000,000 ש"ח.

בדומה לכך, מוצאת בקשת פרידון את תשובתה בסעיף 24 לתגובתו שלו לבקשת המבקשים, בה הוא מציין, כי משקבע בית-המשפט "כי בנסיבות העניין ובהתאם לפסיקה הרלבנטית החלה על ענייננו, הסך של מיליון ש"ח הוא הסכום ההגיוני, המידתי וההולם את שווים, המשוער, של הנכסים עליהם מוטלות המשכנתאות (בסעיף ח' לפסק-הדין), לא ימהר בית-המשפט שלערעור נ להתערב בהחלטתו".

אשר-על-כן, בקשות רשות הערעור נדחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.