רע"א 9465/11 יהודה הרוש נ. שירביט

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטים י' שנלר, ק' ורדי ור' לבהר-שרון ) בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט א' קידר ). המבקש הגיש תביעה לפיצויים נגד המשיבה בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים. בעת התאונה הועסק המבקש כנהג משאית. בקשת רשות הערעור שלפני מתמקדת ברכיב הפיצויים בגין הפסד הפרשות המעביד לקרן פנסיה ולקרן השתלמות, החוסה תחת ראש הנזק של הפסד השתכרות.

2.

בית משפט השלום דחה את תביעת המבקש לפיצוי בגין הפסד הפרשות לקרן הפנסיה. נקבע כי אמנם המעסיק נדרש להפריש שיעור מסוים לקרן הפנסיה של העובד בנוסף למשכורת המשולמת לו, אך מאידך גיסא גם העובד נדרש להפריש לקרן הפנסיה שיעור זהה מתוך משכורתו. הפרשות אלה, כך נפסק, מאיינות זו את זו, ועל כן מצא בית המשפט שאין להתחשב בהן בפסיקת הפיצויים.

3.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי התקבל בחלקו. בית המשפט המחוזי פסק כי אין מקום לקזז את הפרשות העובד לקרן הפנסיה מהפרשות המעביד, שכן אלמלא התאונה היו עוברות שתי הפרשות אלה, עם פדיון כספי הפנסיה, לידיו של העובד. עוד טען המבקש בערעור כי הוא זכאי לפיצוי בגין זכויות סוציאליות נוספות שהגיעו לו מידי המעסיק, כגון הפרשות לקרן השתלמות, אותן חייב המעסיק לשלם מכוח צווי הרחבה בענף ההובלה. בית המשפט המחוזי מצא כי טענה זו לא הועלתה בבית משפט השלום וקבע שאין מקום לדון בה בגדר הערעור.

4.

בבקשה שלפני טוען המבקש כי היה מקום לקבל את דרישותיו לפיצוי בגין פגיעה בזכויות הסוציאליות, אף על פי שדרישות אלה לא עלו במפורש בבית משפט השלום. לשיטת המבקש, זכויות סוציאליות הן בגדר ידיעה שיפוטית, ואין התובע נדרש להוכיחן או אף לטעון לקיומן במפורש. עוד טוען המבקש כי טרם גובשה הלכה ברורה בנוגע לאופן פסיקת הפיצויים בגין הפסד זכויות סוציאליות. הלכה כזו מתבקשת ביתר שאת, כך נטען, נוכח הרפורמות שנערכו בשנים האחרונות בדיני העבודה, הבאות לידי ביטוי בצווי הרחבה שונים. לפיכך, יש חשיבות ציבורית גדולה לסוגיה זו, המצדיקה דיון בבית המשפט העליון – כך מסכם המבקש.

מנגד סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לשיטתה, טענות המבקש לפיצוי בגין פגיעה בזכויות סוציאליות מעבר להפסד הפנסיה מהוות "הרחבת חזית" אסורה. עוד נטען כי אבדן זכויות סוציאליות אינו עניין המצוי בתחום הידיעה השיפוטית, ולכן על התובע להוכיחו בראיות. בענייננו לא הרים המבקש את הנטל להוכיח כי צווי ההרחבה הפרטניים עליהם הצביע חלים עליו ועל מעבידו. כמו כן נטען כי על התובע להוכיח את נזקיו, וכי אין בית המשפט עורך חישובים במקומו. משלא פירט המבקש בסיכומיו את הנזקים בגין פגיעה בזכויות סוציאליות, שוב אין מקום לדון בטענות אלה בערעור, לא כל שכן ב"גלגול שלישי".

5.

דין הבקשה להידחות. המבקש לא טוען, ומכל מקום לא מוכיח, כי דרש בתביעתו פיצוי בגין הפסד הפרשות לקרן השתלמות או בגין הפסד זכויות סוציאליות אחרות, מלבד הפסדי פנסיה לעבר ולעתיד. בהתאם, טענות מסוג זה לא נדונו ולא הוכרעו בפסק הדין. בצדק פסק בית המשפט המחוזי כי טענות המבקש בדבר הפסד זכויות סוציאליות עלו רק בשלב הערעור ומשום כך אין מקום להידרש להן. אף אין בידי לקבל את הטענה לפיה הנזק הנוגע לאבדן זכויות סוציאליות הינו עניין שבידיעת בית המשפט. על התובע לפרט את כל ראשי הנזק הנתבעים בפני הערכאה המבררת, ואל לו לצפות כי בית המשפט יפסוק פיצויים בגין נזק שכלל לא נטען (וראו לעניין זה ע"א 11227/03

עמי נ' גל , בפסקה 3 לפסק הדין (לא פורסם, 7.9.2005)).

אשר על כן הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין המשיבה בסך 15,000 ש"ח.