רע"א 9495/04 עופר גפני נ. שרה רחל גינצבורג

1.המבקשים והמשיבים הינם בעלי דירות בבית משותף ברמת השרון, שבו בסך הכול 4 דירות. לכל אחד מהצדדים שתי דירות בבעלותו. המשיבים מעוניינים, על פי היתר בניה שניתן להם, להקים שתי יחידות דיור נוספות על חלק מהרכוש המשותף שהוצמד לאחת מדירותיהם. המבקשים הגישו תביעה בבית משפט השלום בהרצליה למתן צו מניעה קבוע נגד בניית שתי יחידות הדיור הנוספות. במסגרת ההליך בבית משפט השלום ניתן ביום 10.5.01 צו מניעה זמני נגד הבנייה האמורה. כתנאי למתן צו המניעה הזמני בבית משפט השלום הפקידו המבקשים ערבות בנקאית בסך 500,000 ש"ח. בסופו של דבר דחה בית משפט השלום (כבוד השופט צ' דותן) ביום 6.6.04 את תביעתם של המבקשים. ביום 2.8.04 הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב על פסק דינו של בית משפט השלום. בגדר הערעור נתבקש על ידי המבקשים צו מניעה זמני נגד ביצוע הבניה. ביום 5.8.04 החליט בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת צ' ברון) במעמד צד אחד לתת את צו המניעה המבוקש וכן קבע כי הערבות שהופקדה בסך 500,000 ש"ח תהיה תקפה גם לגבי הליך הערעור. לאחר שהגישו המשיבים את תגובתם לבקשה לצו מניעה זמני, החליט בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא י' גרוס) ביום 20.9.04 להיענות לבקשה למתן צו מניעה זמני בשל הקושי בהשבת המצב לקדמותו אם יזכו המבקשים בערעור. תוקפו של צו המניעה הזמני הותנה בהפקדת מזומן או ערבות בנקאית בסך 1,000,000 ש"ח. מדובר בסכום נוסף על זה שקבע בית משפט השלום (500,000 ש"ח). על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פיה.

2.המחלוקת בין הצדדים נסבה בעיקרה על פרשנותו של סעיף בתקנון הבית המשותף, לפיו כל בעל דירה רשאי לבצע, בחלקים מהרכוש המשותף שהוצמדו לדירתו, "תיקונים, שינויים ותוספות בניה" על דעת עצמו ומבלי להיזקק להסכמת יתר בעלי הדירות. השאלה הפרשנית שהתעוררה בהליך בפני בית המשפט השלום הינה האם המונח "תוספות בניה" מתייחס גם לבנייתן של יחידות דיור נוספות. בית משפט השלום קיבל את עמדת המשיבים וקבע כי התקנון מתיר את בנייתן של יחידות דיור חדשות על השטחים המוצמדים. המבקשים טוענים, בין היתר, כי ערך דירותיהם ייפגע כתוצאה מהבניה האמורה. לטענתם, גובה הערבות שקבע בית משפט קמא כתנאי למתן צו המניעה הזמני הינו מופרז וניתן להסתפק בערבות שהופקדה על ידם במסגרת ההליך בבית משפט השלום. התניית צו המניעה בסכום כה גבוה עלולה, לטענת המבקשים, לגרום לכך שאף אם יזכו בערעור לא תועיל להם זכייתם, שכן הבניה כבר תתבצע. המשיבים, לעומת זאת, טוענים כי מתן צו המניעה המבוקש יגרום להם לנזקים כבדים, שיתווספו לנזקים שנגרמו להם עקב צו המניעה שהיה בתוקף במשך כ-3 שנים במסגרת ההליך בבית משפט השלום. הנזקים להם טוענים המשיבים כוללים, בין היתר הפסד שכר דירה, ירידת ערך הבית, מניעת גישה לאתר הבניה ועוגמת נפש. יצוין, כי המשיבים הגישו ביום 6.10.04 בקשה לחילוט הערבות הבנקאית שהופקדה בבית משפט השלום, ואף הגישו ביום 26.9.04 תביעה נגד המבקשים על סך 2.5 מיליון ש"ח בבית משפט השלום בראשון לציון. תביעה זו מבוססת על הנזקים שנגרמו למשיבים, לטענתם, עקב צו המניעה הזמני.

3.איני רואה מקום להידרש בהרחבה לסיכויי הערעור התלוי בבית המשפט המחוזי. די אם אציין כי לא ניתן לומר שסיכויי הערעור קלושים. לפיכך, ובהתחשב בכך שעסקינן בבקשה לצו מניעה זמני, שמטרתו למנוע בנייה, סבורני כי אכן יש מקום למתן צו המניעה זמני, שאם לא כן קיים חשש שאם הבנייה תימשך עלול להיווצר מצב בלתי הפיך, אף אם יתקבל הערעור. הדרישה להפקדת ערבות בנקאית או מזומן כתנאי לתוקפו של צו המניעה הזמני באה להבטיח את כיסוי הנזק, שעלול להיגרם למשיבים כתוצאה ממתן צו המניעה הזמני, היה והערעור יידחה. נזק זה הוא נפרד, מבחינת תקופה, מהנזק, שלטענת המשיבים נגרם להם, כתוצאה מצו המניעה הזמני שהיה בתוקף במסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט השלום. על כן, ברי כי היה מקום לקבוע הפקדת בטוחה נוספת (ערבות בנקאית או מזומן) בגדר הליך הערעור בבית המשפט המחוזי. דא עקא, הסכום שנקבע בסך 1,000,000 ש"ח לעניין הערעור הוא, לדעתי, גבוה מדי. אינני סבור, כי הליך הערעור בבית המשפט המחוזי צפוי להימשך יותר משנמשך ההליך בפני הערכאה הדיונית. אשר על כן, אין מקום לקביעת סכום כפול מהסכום שנקבע על ידי בית משפט השלום, כתנאי לתוקפו של צו המניעה הזמני. בנסיבות המקרה, כפי שפורטו, ניתן להסתפק בהפקדת ערבות בנקאית או מזומן על סך 350,000 ש"ח.

4.לפיכך, הערעור מתקבל במובן זה שהסכום אותו יחויבו המבקשים להפקיד כתנאי לתוקפו של צו המניעה הזמני יופחת ל-350,000 ש"ח במזומן או באמצעות ערבות בנקאית. ההפקדה תבוצע תוך 10 ימים מהמצאתו של פסק דין זה למבקשים. המשיבים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.