רע"א 9507/01 עירית נהרייה נ. סהר חברה לביטוח בע"מ

חברת א.ש. שבו ושות' בע"מ (להלן: התובעת) הגישה כנגד המבקשת וכנגד מספר נושאי-משרה במבקשת, תובענה למתן סעד של אכיפת חוזה ופיצויי הסתמכות. זאת, לאחר שהתובעת השתתפה במכרז שפורסם על-ידי המבקשת וזכתה בו, ולאחר שהמכרז בוטל על-ידי המבקשת, לטענת התובעת שלא כדין. במסגרת ישיבת קדם-משפט - שבה נכח עורך-הדין גבי לוי, ששימש באותה עת כעורך-דינם של מקצת מן הנתבעים - נקבע כי בתאריך 17.12.00 יישמעו ההוכחות. כעבור זמן-מה שלחה המבקשת הודעות צד שלישי כנגד המשיבה, ששכרה לשם כך את שירותיו של עורך-הדין לוי, וכנגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: מגדל), אשר ביטחו את המבקשת בפוליסות לביטוח אחריות נושאי משרה.

לקראת ישיבת ההוכחות שנקבעה לתאריך 17.12.00 הגישה מגדל כתב-הגנה, ובא-כוחה אף התייצב לישיבת ההוכחות. בישיבה זו הודיע בא-כוחה של המבקשת כי:

[המשיבה] מיוצגת על-ידי עו"ד גבי לוי שיודע על הדיון אך לא התייצב וגם לא הגיש כתב הגנה.

לאחר שמיעת הראיות, ניתן צו להגשת סיכומים בכתב. אף המשיבה הגישה סיכומים, שבהם התגוננה מפני הטענות נגדה, והוסיפה, כי לא היה את יומה בבית-המשפט מכיוון שלא הוזמנה לישיבת ההוכחות, ומשום שבא-כוחה לא נכח בישיבה זו. עוד טענה המשיבה בסיכומיה, כי לא הוגש מטעמה כתב-הגנה לאור משא-ומתן שהתנהל בין הצדדים, שבו הוסכם על מתן אורכה להגשת כתב-הגנה.

בתאריך 22.7.01 קבע בית-המשפט המחוזי (השופטת ברכה בר-זיו) בפסק-דין חלקי, כי על המבקשת לשלם לתובעת פיצויי הסתמכות. עוד נקבע, כי יש לדחות את הודעת הצד השלישי כנגד מגדל, ולקבל את הודעת הצד השלישי כנגד המשיבה, באופן שהמשיבה תחויב לשפות את המבקשת ולפצותה בגין כל הסכומים שתחויב המבקשת לשלם לתובעת.

או אז הגישה המשיבה בקשה לדון מחדש בחבותה לשפות את המבקשת. בבקשתה חזרה על טענתה כי לא היה לה יומה בבית-המשפט. המשיבה הוסיפה, כי הצהרת בא-כוחה של המבקשת בקשר למשיבה, שנמסרה לבית-המשפט בפתח ישיבת ההוכחות, לא שיקפה את המציאות.

המבקשת התנגדה לבקשה, וטענה כי פסק-הדין החלקי אינו ניתן לעיון חוזר אלא לערעור בלבד. עוד נטען, כי הבקשה נגועה בחוסר תום-לב וזאת מכיוון שבא-כוחה של המשיבה, עורך-הדין לוי, היה נוכח בישיבת קדם-המשפט שבה נקבע מועד ישיבת ההוכחות, ומכיוון שבא-כוח המבקשת המליץ בפניו להגיע לדיון.

בית-המשפט המחוזי (השופטת ברכה בר-זיו) קיבל את בקשתה של המשיבה וקבע כי יש לבטל את פסק-הדין החלקי ככל שהוא מתייחס לחיוב המשיבה על יסוד הודעת הצד השלישי שנשלחה אליה. וכך הסביר בית-המשפט המחוזי:

[המשיבה] לא זומנה לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 17.12.00 וגם אם עו"ד לוי, שייצג בשלב ראשון צדדים אחרים שנמחקו, ידע על מועד הדיון, אין בכך כדי להוות הזמנה כדין [למשיבה], שהרי באותו מועד כלל לא היה בא כוחה ... השתכנעתי כי המדובר באי הבנה ובמידה ול[משיבה] לא היה יומה בבית המשפט ונמנע ממנה להביא כל ראיותיה - יש לאפשר לה לעשות כן.

פסק הדין החלקי - ככל שהוא מתייחס ל[משיבה] - ניתן על סמך נימוקים משפטיים בלבד, וללא קביעות עובדתיות ואיני רואה כל מניעה לשוב ולדון בסוגייה זו, לרבות שמיעת ראיות עובדתיות, במידת הצורך.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי, שבגידרה טענה המבקשת, בין היתר, כי הבקשה לעיון חוזר שהוגשה על-ידי המשיבה, מהווה, למעשה, ניסיון לערער על פסק-דינו החלקי של בית-המשפט המחוזי, שלא בדרך של הגשת ערעור. עוד טענה המבקשת, כי גם אם לא קיבלה המשיבה הזמנה כדין לישיבת ההוכחות, די היה בכך שהמשיבה ידעה על מועד הישיבה, וזאת באמצעות בא-כוחה, שנכח בישיבת קדם-המשפט שבה נקבע מועד ישיבת ההוכחות.

הבקשה למתן רשות ערעור אינה יכולה להתקבל.

בית-המשפט המחוזי, המוסמך בנסיבות העניין להורות על ביטול פסק-דינו - למצער מתוך חובת הצֶדק - הורה על ביטול פסק-הדין לאחר שהמשיבה לא הוזמנה לישיבת ההוכחות ולא נתאפשר לה להציג את עניינה כראוי. בהחלטתו איזן בית-המשפט המחוזי בין האינטרסים של הצדדים, ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בה.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.