רע"א 9517/02 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. ליאור קייזמן

בתובענה שהגישה המשיבה.

המשיבה 1 היא בתו של המשיב 3, אשר הנכס נשוא התדיינות זו, נמצא בבעלותו שלו ושל רעייתו המנוחה, אם המשיבה 1. המשיב 3 ורעייתו משכנו את זכויותיהם בנכס לטובת המבקש, להבטחת התחייבויותיהם שלהם ושל המשיבה 2. המבקש החל בהליכי מימוש המשכנתה, ואז הגישה המשיבה 1 תובענה לבית המשפט המחוזי בבקשה שיצהיר על בטלות שטר הערבות עליו חתמה אימה המנוחה. במקביל להגשת התובענה העיקרית, הגישה המשיבה 1 בקשה למתן צו מניעה זמני שימנע את המשך הליכי מימוש המשכנתה עד למתן החלטה בתביעה העיקרית. בית המשפט קמא נענה לבקשה.

בית המשפט קמא מצא כי בתשובה שהגיש לבקשה לא התייחס המבקש התייחסות של ממש לטענות המשיבה 1 לגופו של עניין ולנושא מאזן הנוחות. על כן החליט בית המשפט קמא ליתן צו מניעה זמני כמבוקש, בכפוף להפקדת ערובה על ידי המשיבה 1. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שפניי.

החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

המבקש טוען כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי לא התייחס לטענותיה של המשיבה 1 בתגובתו לבקשתה. לאחר שעיינתי בתשובה שהגיש המבקש לבית המשפט קמא לבקשת הסעד הזמני שהגישה המשיבה 1, הגעתי לכלל מסקנה כי צודק המבקש בטענתו זו. משכך, יש מקום לדון בטענות הצדדים לעניין סיכויי התביעה העיקרית, לעניין מאזן הנוחות ולעניין ניקיון הכפיים של המשיבה 1, לגופן. בשל שדיון שכזה לא נערך בפני בית המשפט קמא, והיות שדיון זה מחייב בירורן של שאלות שבעובדה, סבור אני כי מן הראוי להשיב את הדיון בבקשה לבית המשפט קמא, אשר יידרש לשאלה האם לאור סיכויי הערעור ולאור מאזן הנוחות בין הצדדים, יש מקום ליתן את הסעד הזמני המבוקש. עד להחלטה אחרת של בית המשפט יישאר צו המניעה הזמני בעינו.

במובן זה, הערעור מתקבל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.