רע"א 9518/17 מוטי אמסילי (1991 )בע"מ נ. אהרוני יועד

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 19.11.2017 (26051-11-17, השופטת ו' פלאוט ). בהחלטה זו דחה בית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום ברמלה מיום 18.10.2017 (ת"א 33133-02-17, השופט ז' ימיני ). בית משפט השלום דחה בקשה לסלק על הסף את תביעת המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים ) מחמת התיישנות.

רקע והליכים קודמים

2.

המשיבים הגישו תביעה בעניין ליקויי בניה שנפלו לטענתם בדירה שקנו –

דירה שנבנתה על ידי חברת מוטי אמסילי (1991) בע"מ, המבקשת, ושווקה על ידי שמעון אבגי ושמעון דנינו, המשיבים 4-3. המבקשת הגישה בקשה לסילוק על הסף של התביעה מחמת התיישנות. לטענת המבקשת, המשיבים קיבלו את זכויותיהם בדירה כתשע שנים לפני הגשת התביעה. בקשה זו נדחתה בהחלטתו של בית משפט השלום ברמלה שקבע כי:

"מאחר והתובעת טוענת להתיישנות שלא מדעת, יש לשמוע על כל ראיות. הראיות בתיק זה יישמעו כמקשה אחת, וההכרעה בעניין ההתיישנות תינתן בפסק הדין".

3.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על כך לבית המשפט המחוזי. בקשה זו נדחתה אף היא, בהחלטה מושא ההליך דנן. בית המשפט המחוזי עמד על כך שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות דיוניות, וזאת אף ביתר שאת מקום שמדובר בהחלטה שמשמעה המשך בירורו של ההליך לגופו. בית המשפט המחוזי אמנם העיר שהחלטתו של בית משפט השלום אינה מפורטת כדבעי, אך קבע כי היא מוצדקת לגופה. בעניין זה, בית המשפט המחוזי הצביע על כך שטענת ההתיישנות מצריכה בירור של מספר שאלות שנוגעות למועד שבו נולדה עילת התביעה ולאופן חישובה של תקופת ההתיישנות.

בקשת רשות הערעור

4.

בבקשה שבפני חוזרת המבקשת על טענותיה. המבקשת טוענת כי המשיבים לא ציינו בכתבי הטענות שלהם מתי התגלו להם לראשונה הליקויים שבגינם הוגשה התביעה. עוד נטען כי המשיבים לא ביססו את עמדתם לפיה עילת התביעה שלהם לא התיישנה. בהמשך לכך, המבקשת טוענת שבית המשפט המחוזי "השלים" בהחלטתו טענות ועובדות שלא נטענו על ידי המשיבים עצמם. המבקשת מוסיפה טענות לגופו של עניין באשר לחישובה של תקופת ההתיישנות. לשיטתה, על אף שזוהי בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" יש מקום לקבלה בהתחשב באופי המובהק של טענת ההתיישנות ובחשיבות הנודעת למניעת התנהלותו של הליך סרק.

דיון והכרעה

5.

דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. הלכה פסוקה היא שרשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין, או כאשר עלול להיגרם למי מהם עיוות דין (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). גישה זו חלה ביתר שאת במקרים, כמו המקרה דנן, שבהם ערכאת הערעור מתבקשת להתערב בהחלטה דיונית המורה על המשך בירורו של הליך לגופו – להבדיל מאשר על סיומו (ראו למשל: רע"א 8537/13 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' שלמה , פסקה 14 (22.1.2014)). ב קשה זו אינה מצדיקה מתן רשות ערעור לפי אמות המידה האמורות. היא אינה מעלה כל עניין עקרוני, והטענות שבה נטועות בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי.

6.

אף לא התרשמתי שנגרם למבקשת עיוות דין. טענותיה של המבקשת נבחנו ונדחו על ידי שתי ערכאות, אשר קבעו שיש לברר את טענת ההתיישנות לגופה. בית המשפט המחוזי נימק ופירט כדבעי את מסקנתו ואת המחלוקות הטעונות בירור, ובנסיבות אלו אין יסוד לטענה שעצם התנהלותו של ההליך תגרום לעיוות דין.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות.