רע"א 9521/17רן רוטמן נ. יצחק סעדון

1.

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט י' שינמן – סג"נ) מיום 26.10.2017 בע"א 52042-11-16, בגדרו התקבל חלקית ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת א' סורוקר ) מיום 17.8.2016 בת"א 22561-09-12.

2.

המבקש הגיש נגד המשיבים תביעה לתשלום שכר טרחתו בגין ייצוגם בהליכים משפטיים שניהלו בקשר להסכם רכישת בית בפתח תקווה. בית משפט השלום בראשון לציון הגיע למסקנה כי אמנם המשיבים נותרו חייבים למבקש כספים בגין שכר טרחה, אולם קבע כי יש לנכות מיתרת החוב סכום מסוים שהמבקש הכיר בניכויו, ובנוסף סכום של 80,000 ₪ בגין פיקדון שהועבר למבקש על ידי אחת הנתבעות בתביעה בה ייצג את המשיבים, ונותר בידיו (להלן: הפיקדון ). נפסק, כי נוכח ניכויים אלו, תחשיב החוב מלמד כי לא נותרה כל יתרת חוב לתשלום לטובת המבקש, ותביעתו נדחתה.

3.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ערעור העוסק אך בקביעת בית משפט השלום לפיה יש לנכות מיתרת החוב של המשיבים סך של 80,000 ₪ בגין הפיקדון כאמור. לטענתו, המשיבים לא העלו את טענת הקיזוז בנוגע לפיקדון בכתב הגנתם ואף לא בתצהירי עדותם הראשית אלא אך בחקירתו הנגדית של המבקש, ומשכך היא מהווה שינוי חזית "אסור". כמו כן, יחד עם הערעור, הגיש המבקש בקשה להבאת ראיות נוספות בערעור – 3 עמודים ספציפיים מתוך ספרי קופה של משרדו מהשנים 2002-2001, אשר לטענתו מוכיחים כי מתוך סכום הפיקדון הלה שילם למשיבה 2 סכום של 53,995 ₪ ויתרת הפיקדון בסך של 26,005 ₪

נזקפה על ידו על חשבון שכר טרחה ומע"מ מהמשיבים.

4.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והורה על צירוף הראיות החדשות והשבת התיק לבית משפט השלום בראשון לציון. עם זאת, בנוגע לראיות החדשות, נקבע כי ראוי לאפשר למשיבים לעיין בספרי הקופה של השנים 2002-2001 ולא רק בעמודים הספציפיים שהמבקש בחר לגלות מתוכם. בהקשר זה, קבע בית המשפט המחוזי כי בעצם הגשת הראיות החדשות בנוגע לפיקדון, המבקש הלכה למעשה מסכים כי "טענת המשיבים ביחס לקיזוז אינה מהווה שינוי חזית וכן כי הנטל להוכחת הטענה כי הוא העביר למשיבים את סכום הפיקדון (כולו או חלקו) מוטל עליו". עוד בהקשר זה, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקש לפגיעה בפרטיותו לגבי ספרי הקופה שלו, בקבעו כי יש לאזן בינה לבין זכות המשיבים לעיין בכל המסמכים הרלבנטיים להוכחת טענותיהם, ואין המבקש יכול לנהוג כמי ש"מגלה טפח ומכסה טפחיים".

לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי כדלקמן: "בית משפט קמא יחליט כיצד לבחון את הראיות הנוספות, האם יש מקום לאפשר למשיבים להוכיח טענותיהם על סמך ספרי קופה אלו כי שולמו על ידם כספים נוספים למערער, והאם נדרשת השלמת טיעון עקב צירופן וישקול האם יש בהן כדי לשנות מפסק דינו".

5.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי, במסגרתה טוען המבקש כי קביעותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי בפסק דינו הן "בעלות אופי תקדימי ומהוות לכאורה חידוש הלכה". לטענתו, הגשת בקשתו להבאת ראיות נוספות בערעור אינה מהווה הסכמה מצדו לוותר על הטענות האחרות שהעלה כנגד פסק הדין של הערכאה הראשונה, ומסקנה אחרת בהקשר זה אינה מעוגנת בדין או בפסיקה. כמו כן, טוען המבקש כי תוצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לפיה יוכלו המשיבים להביא ראיות נוספות לגבי קביעות "חלוטות" של הערכאה הראשונה, הינה בלתי הגיונית ובלתי סבירה. פסק דין בערעור בו הייתה מחלוקת אחת, כך נטען, פתח מחדש את המחלוקות שהוכרעו על ידי הערכאה הראשונה, כאשר אף אחד מבעלי הדין לא ערער עליהן.

6.

לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות קמא, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, על בקשות רשות ערעור ב" גלגול שלישי " חלה אמת מידה מצמצמת לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עיון בדברים מלמד כי הבקשה אינה עומדת באמות מידה אלה, חרף ניסיונו של המבקש לשוות לה אופי עקרוני. טענותיו של המבקש נטועות כולן במחלוקת הפרטנית בין הצדדים וביישום הדין על פתרונהּ, והן נידונו והוכרעו בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי.

אעיר לגופו של עניין, כי "פתיחת המחלוקת מחדש" על ידי בית המשפט המחוזי, עליה מלין המבקש בבקשתו, מוגבלת מטבע הדברים לבירור סוגיית הפיקדון בלבד, אשר ייעשה על ידי הערכאה הדיונית.

7.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,500 ₪.