רע"א 9549/02 מפרם בע"מ נ. עגם מפעלי מתכת בע"מ

השופט י' טירקל:

1.בית משפט השלום בחיפה עיכב את ההליכים בתביעה שהגישה המבקשת מס' 1 נגד המשיבה ובתביעה שכנגד שהגישה המשיבה נגד המבקשות, והורה לבעלות הדין לפנות לבוררות, מן הטעם שבהסכם ביניהן הוסכם למסור לבוררות "כל מקרה של חילוקי דעות". בפסק הבוררות מיום 9.5.02 חייב הבורר את המבקשות לשלם למשיבה סך של 248,721 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.94, הוצאות בסך 50,000 ₪ ומע"מ. פסק הבוררות הומצא למבקשות ביום 13.5.02. ביום 15.5.02 עתרה המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה לאשר את פסק הבוררות. ביום 2.6.02 בקשה המשיבה מבית המשפט - בשנית - לאשר את פסק הבוררות. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' גרשון), בפסק דינו מיום 4.6.02, שניתן במעמד צד אחד, אישר את פסק הבוררות. ביום 6.6.02 הגישו המבקשות בקשה לבטל את פסק הדין המאשר את פסק הבוררות ולהאריך את המועד להגשת בקשתן לבטל את הפסק. כמו כן עתרו בבקשה לבטל את פסק הבוררות. לטענת בא כוחן, סבר בתום לב שעומדים לרשותו 45 ימים מיום אישור פסק הבוררות ועד להגשת בקשה לביטולו, וזאת לפי סעיף 27(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן – "חוק הבוררות"). כמו כן ציין, שבמהלך חודש אפריל שירת במילואים ועקב כך הצטבר אצלו עומס רב שטרם התגבר עליו. עוד טען, שקמות למבקשות עילות ביטול לפי סעיפים 24(4), 24(7), ו-24(10) לחוק הבוררות.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' גרשון), בהחלטתו מיום 27.10.02, דחה את הבקשה לבטל את פסק הדין ואת פסק הבוררות. בית המשפט קבע, שהיה על המבקשות להגיש את בקשתן לבטל את פסק הבוררות תוך 15 ימים אחרי שהגישה המשיבה את בקשתה לאשר את פסק הבוררות, וזאת לפי תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט – 1968 (להלן – "תקנות סדרי דין בבוררות"). משלא הגישה את הבקשה במועדה, רשאי היה בית המשפט לאשר את פסק הבוררות. מכאן שלא נפל פגם באישורו של פסק הבוררות ואין העניין "נכנס לגדר ביטול מתוך חובת הצדק". אשר לביטול מתוקף שיקול דעתו קבע, שאמנם יש למבקשות הסבר סביר לאיחורן. עם זאת, אפילו תתקבל בקשתן לבטל את פסק הדין שאישר את פסק הבוררות, לא קמות להן עילות לביטול פסק הבוררות לפי חוק הבוררות. לפיכך, דחה, כאמור, את בקשתן לבטל את פסק הבוררות.

המבקשות בקשו להרשות להן לערער על ההחלטה. כמו כן ביקשו לעכב את ביצוע ההחלטה. המשיבה השיבה על הבקשה.

2.בבקשתן טוענות המבקשות, כי הגישו את בקשתן לפני שחלפו 45 ימים למן מתן פסק הבוררות ומכאן שיש לבטל את ההחלטה לאשר את פסק הבוררות משום חובת הצדק. לטענתן, גוברת הוראת סעיף 27(א) לחוק הבוררות על תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות. עוד טוענות הן, שיש לבטל את ההחלטה לאשר את פסק הבוררות מכוח שיקול דעתו של בית המשפט, וזאת משום שבית המשפט המחוזי קבע שניתן הסבר סביר לאיחור. כמו כן טוענות הן, כי בידיהן עילות לבטל את פסק הבוררות לפי סעיף 24(4), 24(7) ו-24(10) לחוק הבוררות, כמפורט בבקשתן.

3.דין הבקשה להידחות.

לפי סעיף 27 לחוק הבוררות:

(א) לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות-חוץ.

(ב) ---

(ג) לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה אחרי שפסק הבוררות אושר.

(ד) ---".

לפי תקנה 10לתקנות סדרי דין בבוררות:

"המשיב רשאי להתנגד לאישור פסק הבוררות בדרך בקשה לביטולו, תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו ההודעה האמורה בתקנה 8, ובלבד שלא יאחר מן המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק ---".

לפי תקנה 8 לתקנות סדרי הדין בבוררות:

"בעל דין הרוצה באישור פסק בוררות על ידי בית המשפט, יגיש בקשה על כך בצורת הודעה, ערוכה לפי טופס 3 שבתוספת, ויצרף עותק של פסק הבוררות חתום על ידי הבורר ומספר העתקים נוספים כמספר המשיבים לשם המצאה לכל משיב".

הוראת סעיף 27(א) לחוק הבוררות והוראת תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בבוררות אינן סותרות זו את זו. בסעיף 27(א) קבוע הכלל ובתקנה 10 לתקנות סדרי הדין בבוררות קבוע החריג. ככלל, המועד להגשת בקשה לבטל את פסק בוררות הוא תוך 45 ימים ממתן פסק הבוררות, כאמור בסעיף 27(א) לחוק הבוררות. אולם, כאשר מוגשת בקשה לאשר את פסק הבוררות, המועד להתנגד לה בדרך של הגשת בקשה לבטל את פסק בוררות הוא תוך 15 ימים ממועד המצאת הבקשה לאשר את פסק הבוררות, כאמור בתקנה 10 לתקנות סדרי הדין בבוררות (ר"ע 175/72 אלג'אליל חאמד נ' אלנייר ואח' , פ"ד כו(2) 655; ס' אוטולנגי בוררות – דין ונוהל (מהדורה שלישית מורחבת, תשנ"א) 474). יצוין כי היחס בין סעיף 27(א) לחוק הבוררות לבין תקנה 10 לתקנות הוא כיחס בין נורמה רגילה ונורמה מיוחדת. על כך אמרתי באחת הפרשות "הנורמה המסדירה את התחום כולו היא נורמה רגילה, ואילו הנורמה הקובעת את ההסדר המיוחד היא נורמה מיוחדת" ( בג"צ 4445/02 מור ואח' נ' ראש עיריית הרצליה ואח', פ"ד נו(6) 900;

ראו גם

בג"צ 174/85 עלי חסן נ' מפקד כוחות צה"ל , פ"ד לט(3) 245; בג"צ 4562/92 זנדברג נ' רשות השידור ואח' , פ"ד נ(2) 793, 815; י' פלר דיני עונשין (חלק א', תשמ"ד), בעמ' 158, 167; א' ברק פרשנות במשפט (כרך ראשון, תשנ"ב) 545-555, 569-570). לשון אחרת, משמעותו הפשוטה של הדיבור שבראש סעיף 27(א) לחוק הבוררות – "לא ייזקק בית המשפט לבקשת שהוגשה כעבור ארבעים וחמשה ימים ---" – היא שהגבול העליון של הזמן להגשת בקשת ביטול היא ארבעים וחמשה ימים מיום מתן פסק הבוררות, אולם כאשר קוראים דיבור זה יחד עם הדיבור שבראש סעיף 27(ג) לחוק הבוררות – "לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה אחרי שפסק הבוררות אושר" – המשמעות היא שאם אושר הפסק לפני שחלפו ארבעים וחמשה ימים מתקצרת תקופה זאת ויום האישור של הפסק הופך להיות הגבול העליון.

4.בדין קבע, אפוא, בית המשפט המחוזי כי אין העניין "נכנס לגדר ביטול מתוך חובת הצדק". על המבקשות היה להגיש את בקשתן לבטל את פסק הבוררות תוך 15 ימים אחרי שהמשיבה הגישה את בקשתה לאשר את פסק הבוררות ומשלא עשו כן רשאי היה בית המשפט לאשר את פסק הבוררות. אשר לביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט, קבע אמנם בית המשפט המחוזי שאף על פי שהמבקשות איחרו להגיש בקשתן, יש הסבר סביר לאיחור, אולם הוסיף ודן בעילות לביטול פסק הבוררות לפי חוק הבוררות, ודחה אותן אחת לאחת. לענין זה קבע בית המשפט, כי מרבית טענותיהן של המבקשות הן טענות ערעוריות שאין מקומן בבקשה לביטול פסק בוררות. אשר לעילת הביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות – "לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו" - קבע, כי למבקשות ניתנו הזדמנויות למכביר להביא את ראיותיהן ולהוכיח את טענותיהן, אולם הן לא עשו כן. לפיכך רשאי היה הבורר לסרב להתיר להן להגיש תצהיר ולהשמיע עד בשלב סיום ראיות ההגנה. אשר לעילת הביטול לפי סעיף 24(7) לחוק הבוררות - "הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן" - קבע, שהמבקשות עצמן טענו שיש להחיל את סעיף יד' לתוספת לחוק הבוררות, לפיו "הבורר לא יהיה קשור לדין המהותי". נמצא, אפוא, כי אין בידי המבקשות עילות לבטל את פסק הבוררות, ולפיכך בדין דחה בית המשפט המחוזי את בקשתן לבטל את פסק הדין המאשר את פסק הבוררות ואת פסק הבוררות. לא מצאתי מקום להתערב בקביעות ובמסקנות אלה.

5.הבקשה להרשות ערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעכב את ביצוע ההחלטה. המבקשות ישלמו למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח.