רע"א 9570/10 מיכאל לוי נ. אלבר כהן

1.

בפניי הונחה בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המבקשים. משעיינתי בבקשה סברתי כי היא כוללת התבטאויות בלתי הולמות וניסוחים בלתי ראויים. בהחלטה מיום 16.1.2011 נדרשו המבקשים ופרקליטיהם לנמק מדוע לא תימחק בקשת רשות הערעור ולמצער מדוע לא יישאו הפרקליטים החתומים על הבקשה בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

2.

עתה הובאה בפניי הודעה ובה התנצלות של הפרקליטים על השימוש בלשון בלתי הולמת בבקשה. בית המשפט התבקש שלא למחוק את הבקשה אלא לבוחנה לגופה, תוך מתן אפשרות להגשתה של בקשה מתוקנת, שלא תכלול את הביטויים והניסוחים שאינם הולמים. עוד נאמר בהודעה כי אם בית המשפט סבור שאין די בהתנצלות, תכובד כל החלטה באשר להוצאות לטובת אוצר המדינה.

3.

איני רואה צורך לפרט את ההתבטאויות הבלתי ראויות שבבקשה. בהבאת הדברים יהא משום חזרה על החטא. אני סמוך ובטוח כי הפרקליטים שניסחו את בקשת רשות הערעור מבינים כיום במה חטאו. מכל מקום, חובה להזכיר כי בידי כל בית משפט הסמכות להטיל מרות ומשמעת על הנוטלים חלק בהליך, כולל עורכי הדין, בין היתר, באמצעות השתת הוצאות אישיות (ע"א 6185/00 עו"ד חנא נ' מדינת ישראל , פ"ד נו (1) 366, 380, 383-382). סמכות זו ניתנת להפעלה לא רק בשל התנהגות באולם המשפטים (כולל התבטאויות בעל פה) אלא אף בשל התנסחות בלתי הולמת בכתבי בי-דין המוגשים לבית המשפט.

4.

בנסיבות המקרה הנוכחי ונוכח ההתנצלות, נראה לי לנכון להסתפק בכך שתוגש בקשת רשות ערעור מתוקנת לא יאוחר מיום 30.1.2011. מיותר לומר שמן הבקשה המתוקנת יש להשמיט את הביטויים והניסוחים שאין להם מקום במסמך המוגש על ידי פרקליט לבית המשפט.