רע"א 9580/04 רחל רהט נ. יערי רוזן

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' זפט) אשר דחה את בקשת המבקשת ליתן צו מניעה זמני המונע מהמשיבים מלבצע דיספוזציה במגרשים 168, 169, 249, 250, 387, ו-444 בישוב שערי תקווה עד להכרעה בתובענה שהגישה המבקשת.

יחד עם בקשת רשות הערעור הוגשה במעמד צד אחד בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי וזאת עד למתן החלטה בבקשה.

2.ביום 26.10.2004 ניתן על ידי צו ארעי כמבוקש תוך הוראה שהמשיבים יגישו תשובה לבקשה לעיכוב ביצוע ולבקשת רשות הערעור.

3.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות ובתגובת המבקשת לתגובות הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום ליתן רשות ערעור וממילא אין מקום למתן צו מניעה.

4.הרקע לעניין פורט בהרחבה בהחלטתי מיום 11.5.2004 בבקשה לעיכוב ביצוע במסגרת ע"א 3375/04 רחל רהט נ' שמואל לביא, עו"ד – מנהל מיוחד לחברה

(טרם פורסם) . באותה החלטה ניתן על ידי צו זמני ל-20 יום לגבי ששת המגרשים הנזכרים:

"כדי שתוך תקופה זו תוכל המבקשת, אם רצונה בכך, לפנות לבית משפט מוסמך בענין המגרשים לגביהם היא טוענת לזכויות, והיא תוכל לבקש סעדים זמניים. בית [ה]משפט יפעל כחוכמתו" (סעיף 6 להחלטה)

משהוגשה התביעה בעניין ששת המגרשים ועימה הבקשה לצו מניעה זמני פעל בית המשפט כחוכמתו ודחה את הבקשה לצו הזמני.

5.בתביעה שהגישה המבקשת טענה היא כי ההסכם למכירת החלקות, שחתמה עם בני משפחת רוזן – הסכם למראית עין הוא וכי מדובר בנאמנות נסתרת לטובת המבקשת. טענה זו נוגדת הצהרות אין ספור של המבקשת במסגרת הליכים משפטיים קודמים. חלקם פורטו בהחלטה נשוא בקשה זו וחלקם בתגובות שהגישו המשיבים לבקשה. הערכאה הראשונה קבעה כי בנסיבות אלה אין מקום להוצאת צו מניעה זמני, ודעתי כדעת הערכאה הראשונה.

אניח לצורך העניין, כי ביחסים בין המבקשת לבין המשיבים 4-1 היה מקום להוצאת צו מניעה עד לבירור התביעה. לא כך הוא כאשר בעניין מעורב גם המפרק, המשיב מס' 5. מה שנטען היום שהוא חוזה למראית עין נעשה, על פי הטענה, כדי להונות את המשיב מס' 5, למשיב 5 אין מידע משל עצמו על ההסכם בין המבקשת לבין משיבים 4-1. המבקשת לא הגישה תביעה כשהסתבר לה לטענתה, שרוזן בוגד בה ומעביר את המגרשים למשיב 5. רק בעקבות ההחלטה הנזכרת הוגשה התביעה. מדובר, ועל כך עמדתי בהחלטתי הנזכרת, בהליך פירוק הנמשך למעלה משני עשורים. מותר היה למפרק להסתמך על מצגיה הקודמים של המבקשת והיא מנועה כלפיו מלהתכחש להם.

העושה חוזה למראית עין, ולצורך העניין אניח כי כך הוא, נוטל על עצמו סיכונים: צד ג' זכאי להסתמך על המצג, העולה מן החוזה, ובענייננו חזרה המבקשת על מצגיה שוב ושוב ושוב. הסכם הוא לכאורה הסכם. באיזון שבין זכויות המפרק (המייצג את הרבים) לבין הזכויות הנטענות של המבקשת – יד המפרק על העליונה. מתגובתו של המפרק עולה כי הצו הארעי שניתן על ידי כבר סיכל עסקת מכר אחת. אם צודקת המבקשת בטענותיה, וגם אם הסעד לו תהא זכאית בסופו של יום הוא סעד כספי אין היא זכאית למנוע בצו דיספוזיציות במגרשים לגביהם הצהירה בעבר כי אינם שייכים לה. ודוק: אין בכך ולא כלום שהמבקשת רשומה כבעלים, היא רשומה כבעלים אך גם מכרה (לטענתה כיום למראית עין בלבד) את החלקות.

6.על כן דין בקשת רשות הערעור להדחות ועמה מתבטל כמובן הסעד הארעי שניתן במסגרתה. למען הסדר אבהיר כי אינני מחוה כל דעה על שאלות שלא נדונו כאן כמו טענת ההתיישנות שהעלו המשיבים, ותגובת המשיבה לטענתה.

7.ההוצאות תהיינה לפי התוצאות בהליך העיקרי: 20,000 ש"ח ביחסי המבקשת ומשיב 5, 20,000 ש"ח ביחסי המבקשת ומשיבים 4-1.