רע"א 9592/01 דוד רואימי נ. מדינת ישראל

1.כנגד המבקש הוגש בבית משפט השלום בעכו כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של נהיגה בזמן פסילה (לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, תשכ"א1967- (להלן: פקודת התעבורה)), נהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה (לפי סעיף 2(א)(ב) לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל1970-) ונהיגה ללא רשיון נהיגה תקף (לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה).

המבקש הורשע בעבירות האמורות על פי הודאתו, ונגזרו עליו העונשים כדלקמן: בגין העבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא תעודת ביטוח תקפה - מאסר לתקופה של 5 חודשים ומאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים; בגין העבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף - קנס בסך 5,000 ש"ח או 50 ימי מאסר תמורתו; ובגין כל העבירות בהן הורשע המבקש - פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים. כן הורה בית משפט השלום על הארכת עונש מאסר על תנאי בן 12 חודשים, שהוטל על המבקש בתיק אחר (ת.פ. 3749/98), למשך תקופה של שנה נוספת.

על פסק דינו של בית משפט השלום הוגשו ערעורים הן מטעם המבקש והן מטעם המשיבה. המשיבה ערערה על ההחלטה שלא להפעיל את עונש המאסר על תנאי שהוטל על המבקש בת.פ. 3749/98, וטענה כי יש להפעיל עונש זה במצטבר למאסר שהוטל על המבקש על ידי הערכאה הראשונה. המבקש, מצידו, עתר בערעורו כי בית המשפט המחוזי יורה על ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות, וכן עתר לביטול עונש הקנס.

2.בית המשפט המחוזי (כב' השופט ש. ברלינר) קיבל את ערעור המשיבה. בפסק דינו ציין בית המשפט כי הערכאה הראשונה לא היתה ערה לקיומו של תיק נוסף (להלן: התיק הנוסף), בו הורשע המבקש על ידי בית משפט השלום בחיפה, ואשר במסגרתו הורה בית המשפט על הארכת עונש המאסר על תנאי בת.פ. 3749/98 הנ"ל. משהוארכה תקופת המאסר המותנה בתיק הנוסף, כך נקבע, שוב לא ניתן היה להאריכו פעם נוספת, זאת לאור הוראת סעיף 56(ב) לחוק העונשין, הקובע - לעניין הארכת תקופת התנאי - כי "לא ישתמש בית המשפט בסמכות לפי סעיף זה אלא לגבי ההרשעה הראשונה של הנאשם בשל עבירה נוספת". לאור האמור, ביטל בית המשפט את הארכת תקופת התנאי, והורה על הפעלתו בחופף לעונש המאסר שהוטל על המבקש בערכאה הראשונה. כן התקבל ערעור המבקש, ועונש הקנס שהוטל עליו בוטל על ידי בית המשפט המחוזי.

3.המבקש עותר היום כי תינתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, העבירה של איסור לנהוג בלי רשיון נהיגה (לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה) נבלעת בעבירה של נהיגה בזמן פסילה (לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה), ולפיכך, היה על בית משפט השלום להרשיע את המבקש אך ורק בעבירה של נהיגה בזמן פסילה. מאחר שהמאסר המותנה בת.פ. 3749/98 היה בר הפעלה בגין עבירה של נהיגה ללא רשיון, לא היה מקום להפעילו.

המבקש ער להלכה שנקבע בע"פ 49/80 מסילתי נ' מ"י , פ"ד לד (3) 808, לפיה "...התנאי מופר אף אם הנאשם לא הועמד כלל לדין בעבירה הזהה במספרה לעבירת התנאי, ואף לא הורשע על פיה, ובלבד שהעבירה בה הורשע הנאשם הלכה למעשה כוללת בחובה, מבחינת יסודותיה, את היסודות הקבועים בעבירת התנאי". ואולם, לשיטתו - ובלשונו - "העבירה לפי סעיף 10(א) לפקודה נבלעת בתוך סעיף 67 לפקודה, וכאשר אדם נוהג ברכבו בזמן פסילה, עליו לעמוד לדין אך ורק לפי סעיף 67 הנ"ל. ואולם, מאחר וסעיף 67 לא כולל את כל יסודות העבירה של סעיף 10(א) לפקודה, הרי שאין להפעיל מאסר מותנה, כאשר הוא בר הפעלה רק בגין הסעיף האחרון".

המשיבה בתגובתה סבורה כי אין כלל צורך להידרש לטענות המבקש, שכן הוראת סעיף 56(ב) לחוק העונשין שוללת מבית המשפט המחוזי את הסמכות להאריך את התנאי. לפיכך, כך טוענת המשיבה, שומה היה על בית המשפט להפעיל את עונש המאסר על תנאי, כפי שעשה, ועל כן דין הבקשה להדחות.

4.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובת המבקש לתגובה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. טענתו של המבקש כוללת בחובה סתירה לוגית, שהרי ממה נפשך: אם העבירה לפי סעיף 10(א) לפקודה נבלעת בעבירה הקבועה בסעיף 67, משמעות הדבר היא כי העבירה האחרונה כוללת את כל יסודות העבירה

הראשונה. במקרה כזה, אף אם לא היה בית המשפט מרשיע את המבקש בעבירה לפי סעיף 10(א), ניתן יהיה להפעיל את התנאי מכוח הלכת מסילתי ; אם, לעומת זאת, אין סעיף 67 כולל את כל יסודות העבירה לפי סעיף 10(א) לפקודה, הרי שצריך היה להרשיע את המבקש בשתי העבירות הנפרדות, וניתן היה להפעיל את המאסר המותנה בעבירה לפי סעיף 10(א).

טענתו של המבקש אינה יכולה, אפוא, לעמוד, ומכל מקום, אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי

הבקשה נדחית.