רע"א 962/99 בנימין בוחניק נ. קצין התגמולים

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע.נ. 464/98) אשר דחה את ערעורו על החלטות הועדה הרפואית העליונה, לעניין קביעת דרגת נכות, לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקים) (נוסח משולב), תשי"ט- 1959 (להלן: "חוק הנכים"). בית המשפט המחוזי דחה את הערעור משום שהתייחס לנושאים שברפואה, ולא לעניינים משפטיים.

בפני בקשה לפטור מאגרה ומחובת הפקדת ערבון.

בבקשה ובתצהיר התומך בה, נטען כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מאפשר לו לשאת בתשלומים. המבקש מתקיים מקיצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי בסכום 1,600 ש"ח לחודש וזו, לטענתו, הכנסתו היחידה. המבקש מוסיף כי הוא חולה לב ואינו עובד.

עוד טוען המבקש כי הסיכוי שבקשתו לרשות ערעור תתקבל גבוה וזאת בעקבות טעות משפטית שנפלה בהחלטת הועדה הרפואית, בכך שלא התייחסה להחלטה הקודמת של בית המשפט המחוזי לפיה הוחזר אליה העניין לשם קביעת דרגת נכותו מחדש.

המשיב מתנגד לבקשה, לפטור מערבון.

לטענתו על פי סעיף 34 לחוק הנכים הערעור על החלטות הועדה הרפואית העליונה הוא רק בעניינים משפטיים, ועניינו של המבקש אינו משפטי.

לטענתו, המבקש אינו עומד בדרישות ההלכה הפסוקה לפיה לשם קבלת רשות לערעור שני, על בעל דין להראות כי מדובר בהלכה משפטית חדשנית או תקדימית, עניין בעל ערך ציבורי או מחלוקת החורגת מהסכסוך שבין בעלי הדין עצמם (בר"ע 103/82, חניון חיפה נגד מצת אור , פ"ד ל"ו(3) 123).

לפיכך החלטתי לדחות את שתי הבקשות.

המבקש לא הוכיח אי-יכולת כלכלית. התצהיר התומך בבקשתו אינו מכיל את כל הפרטים הדרושים בהתאם לתקנה 13(א) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח1987-.

כל שהוכח הוא כי המבקש מתפרנס מקצבת נכות מהביטוח הלאומי בסכום של 1,600 ש"ח, אך אין בבקשה ובתצהיר כל התייחסות לרכוש וחסכונות של המבקש, מצבו המשפחתי, מקום מגוריו וכיוצא באלה.

די בכך שהמבקש לא נתן תמונה מלאה ומדויקת על הכנסותיו ממקורות שונים, ועל רכושו, כדי לדחות את בקשותיו.

נוסף על מצבו הכלכלי של המבקש, יש לבחון את תוכן הבקשה לרשות ערעור. לשם מתן פטור מתשלום אגרה, יש לבחון אם ההליך מגלה עילה. באשר לפטור מהפקדת ערבון יש לשקול, האם סיכוייה של בקשת רשות הערעור להתקבל, ממשיים (ראה בש"א 329/90, יונה אברך נגד אשר גרוגר ואח' , פ"ד מד(2), 383).

כאמור לעיל, סעיף 34 לחוק מתיר ערעור על החלטות ועדה רפואית עליונה בשאלות משפטיות בלבד. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי לא היה כזה, ובית המשפט המחוזי מצא לנכון לדחותו. גם בקשה זו אינה מעוררת שאלה משפטית. נראה, איפוא, כי הסיכוי שתינתן למבקש רשות לערער על פסק הדין קלושים ביותר.

לטענות המבקש כאילו לא פעלה הועדה בהתאם להנחיות בית המשפט לא ניתן להתייחס לגופן, שכן הוא לא טרח לצרף את החלטת הועדה הרלוונטית. ספק גם אם טענה זו הועלתה בפני בית המשפט המחוזי.

אני דוחה, איפוא, את הבקשה על שני חלקיה.

האגרה תשולם והערבון יופקד תוך שלושים יום מקבלת ההחלטה זו.