רע"א 963/08 רותם חברה לביטוח בע"מ (פירוק) נ. דורי(ראודור) נחום

1.

הבקשה שלפניי עוסקת באחת מתוך סדרת תובענות שהגישה המבקשת נגד המשיבים (או חלקם), תובענות שנסקרו בהחלטתי ב-רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' נחום (לא פורסמה, 10.6.2009), ובפסק דינו של בית משפט זה בע"א 9542/04 רותם חברה לביטוח בע"מ (בניהול מורשה) נ' נחום (לא פורסם, 2.1.2006 (להלן: פסק הדין בע"א 9542/04 ). בתמצית בלבד יצוין כי המבקשת הגישה בשנת 1991 תובענה אחת נגד המשיבים, שהסתיימה בפשרה בשנת 2003 (להלן: התובענה הראשונה ). כן היא הגישה בשנת 1995 תובענה שניה נגד המשיב 1 בלבד (להלן: התובענה השניה ), וזו נמחקה על-ידי בית המשפט המחוזי בשנת 2004 לבקשת המשיב 1, לאחר שנקבע כי היא הוגשה, מבלי שניתן היתר לפיצול סעדים במסגרת הדיון בתובענה הראשונה (להלן: ההחלטה למחיקת התובענה השניה ). המבקשת ערערה לבית המשפט העליון על ההחלטה למחיקת התובענה השניה, אך עוד טרם שהוכרע הערעור, היא מיהרה והגישה תובענה שלישית במספר, לסעד הצהרתי לפיו ייקבע כי הסכם הפשרה בתובענה הראשונה – בטל, שכן הוא נכרת עקב טעות של המבקשת שנגרמה לשיטתה עקב מצגים מטעים של המשיב 1: המבקשת היתה משוכנעת כי הסכם הפשרה מסיים את התובענה הראשונה בלבד, בעוד שבתובענה השניה ינוהלו ההליכים כסדרם, והנה פעל המשיב 1 – בהצלחה (נוכח החלטת המחיקה) גם למחיקת התובענה השניה.

לאחר הגשת התובענה השלישית, קיבל בית משפט זה את הערעור על החלטת המחיקה בתובענה השניה, בקובעו כי המשיב 1 היה מנוע מלדרוש את מחיקת התובענה השניה, לאחר שחתם על הסכם הפשרה (הוא פסק הדין בע"א 9542/04). אף שפסק בערעור ייתר, לכאורה, את הצורך בחלק נכבד מרכיבי התובענה השלישית, הרי שהמבקשת לא פעלה למחיקתם כי אם למתן פסק דין באותה תובענה, ומשכשלה – עתרה לתיקונה של התובענה השלישית – תיקון שעיקרו העלאת טיעון במסגרת המרצת הפתיחה המתוקנת המבוקשת כי פסק הדין בע"א 9542/04 מקים השתק פלוגתא נגד המשיבים. בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא א' גורן ) סירב לאפשר את תיקון התובענה, בקובעו כי התיקון המבוקש לא יקדם את בירורה של המחלוקת בין הצדדים שם, אלא אך יסרבל את הדיון. הוא הוסיף כי תכליתו של הביטול המבוקש בתובענה השלישית של הסכם הפשרה שסיים את התובענה הראשונה, והיא – מניעת השימוש בהסכם האמור ככלי למניעת בירור התובענה השניה לגופה – הושגה ממילא בפסק הדין בע"א 9542/04, ומכאן שקשה להצביע על התועלת הצפויה בתיקון כתב הטענות בתובענה השלישית, כפי שנתבקש, לצורך הכרעה במחלוקת זו בתובענה האמורה.

דעתה של המבקשת לא נחה מהחלטה זו, והיא עותרת לרשות ערעור עליה, תוך שהיא מפרטת באריכות מדוע לשיטתה יש חשיבות בתיקון התובענה כמבוקש, ומציינת את הגישה הליברלית הנוהגת בפסיקה לענין תיקון כתבי טענות.

2.

דין הבקשה –

להידחות . טענות המבקשת, המתמקדות בדרך הפעלת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בסוגיה המצויה במובהק בתחום סדרי הדין הנוהגים (סוגיית תיקונו של כתב בי-דין), אינן יכולות להצדיק מתן רשות ערעור במקרה זה, שכן אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות מסוג זה, אלא רק במקרה בו החלטת הערכאה הדיונית מנוגדת לדין, או גורמת לעיוות דין לאחד הצדדים – חריגים שוודאי אינם מתקיימים במקרה דנן (ראו: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206 (1990); רע"א 4452/08 שגיא נ' פקיד השומה ת"א 1 (לא פורסמה, 17.4.2009)).

למעלה מן הצורך אוסיף לגוף הדברים כי בנסיבות הענין אכן לא נראה שהיתה הצדקה לתיקון התובענה השלישית כמבוקש: פסק הדין בע"א 9542/04 אכן קובע, כי המשיב 1 (אך לא יתר המשיבים, שלא היו צד לתובענה השניה) היה מנוע מלפעול למחיקת התובענה השניה, לאחר שחתם על הסכם הפשרה בקשר עם התובענה הראשונה בלבד. ליבה של התובענה השלישית, לעומת זאת, איננו בשאלה האם המשיב 1 היה רשאי לפעול למחיקת התובענה השניה, אלא האם החלטתו לעשות כן בפועל (שאויינה לבסוף, כאמור), מקימה למבקשת זכות לביטול הסכם הפשרה, כטענתה, מחמת טעות והטעיה. מבלי לקבוע מסמרות בדבר, הרי שטענות המבקשת אודות השתק פלוגתא, שבסיסו בפסק הדין בע"א 9542/04, אינן מסייעות באופן ממשי לבירור המחלוקת האמורה בתובענה השלישית, כפי שהיא מנוסחת כיום, או על פי התיקון המבוקש (שלא נענה, כאמור).

3.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. בנסיבות הענין והמכלול – אין צו להוצאות.