רע"א 968/02 חיים רבינוביץ נ. דוד כץ

המשיב הגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעה למתן חשבונות כנגד המבקש, בטענה כי הוא זכאי למחצית מן העמלות שקיבל לטענתו המבקש עבור טיפול בהעברת כספים מדרום אפריקה לישראל והשקעתם בשנים 1992-1991.

בית-המשפט המחוזי קבע, כי בין המשיב למבקש נכרת הסכם המזכה את המשיב במחצית סכום העמלות שקיבל המבקש, וכי המשיב זכאי למתן חשבונות המשקפים את שיעור העמלות שקיבל המבקש. לפיכך נקבע, כי על המבקש להמציא למשיב בתוך 45 ימים חשבונות מדויקים ומפורטים בדבר העברת כספים מדרום אפריקה והשקעתם בישראל על-פי אישורים שהושגו על-ידי המשיב מרשות ההשקעות "הכל כמפורט וכמבוקש בסעיף 19 לכתב התביעה". לבסוף קבע בית-המשפט המחוזי, כי המשיב זכאי לקבל מחצית מכל תקבול או עמלה שקיבל המבקש מההשקעות בעקבות האישורים שהשיג המשיב עבור ההשקעה עד לגובה סכום התביעה שהוגשה.

המשיב הגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה למתן הבהרה וביקש לקבוע כי אין באמור בהחלטה כדי למנוע ממנו לתקן את כתב התביעה ולדרוש בו סכום גבוה יותר. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשה וקבע כי המדובר בשלב זה בהחלטה למתן חשבונות בלבד.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה טען המבקש בעיקר, כי שגה בית-המשפט המחוזי כאשר הפנה לסעיף 19 לכתב התביעה, שבו דרש המשיב סעדים דרקוניים ובלתי סבירים. כן השיג המבקש כנגד קביעותיו של בית-המשפט המחוזי לפיהן נכרת בין הצדדים הסכם המזכה את המשיב במחצית העמלות.

המשיב הסכים, כי ייקבע שהתיעוד החשבונאי שאותו המבקש חייב להמציא יתייחס רק לפרוייקטים הנידונים בהחלטת בית-המשפט המחוזי, ואולם ביקש להתנות הסכמתו בתנאים שונים.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

השגותיו של המבקש כנגד החלטת המחוזי הן בעיקרן טענות כנגד ממצאים עובדתיים שקבע בית-המשפט המחוזי ואשר לא מצאתי עילה להתערב בהן. ואכן, הגביל בית-משפט זה את תשובת המשיב אך לעניין הטענה בדבר ההפניה לכתב התביעה.

נראה, כי ההפניה לסעיף 19 לכתב התביעה היא הפניה גורפת ורחבה יתר-על-המידה, ועל-כן, ולאור עמדתו הבסיסית של המשיב, החלטתי לקבל טענה זו של המבקש.

הערעור מתקבל איפוא, במובן זה שהחלטת בית-המשפט המחוזי למתן חשבונות תחול אך ורק על כל החשבונות הרלוואנטיים לפרוייקטים המוזכרים בהחלטה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.