רע"א 9690/02 אבינועם ברילנט נ. מרכז הקואופרציה למלאכה,חרושת ,ושירותים ציב

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ש' גדות) בו נדחתה בקשתו של המבקש לבטל פסק בורר.

2.נפרט את תמצית העובדות הצריכות לענייננו: המבקש ומר שלמה שפי (להלן - שפי) הינם חברים באגודה אשר חברה במשיב 1 (להלן - המרכז). ביום 19.12.94 הגיש שפי תביעה כנגד המבקש לבית הדין שליד המרכז. זמן מה לאחר מכן, בעקבות תביעתו של שפי, הגיש המבקש תובענה נגד שפי בבית המשפט המחוזי בתל אביב. במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי הגיעו הצדדים להסדר פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. הסדר הפשרה קבע כי תביעתו של המבקש בבית המשפט המחוזי תימחק. כמו כן נקבע כי הצדדים יוותרו באופן הדדי על כל הטענות והתביעות שיש להם האחד כלפי השני. כשבידיהם פסק הדין פנו שפי והמבקש לבית הדין בבקשה למחוק את התביעה שהגיש שפי נגד המבקש. בית הדין נעתר לבקשתם ונתן ביום 8.2.98 פסק דין אשר "דוחה ומוחק" את תביעתו של שפי נגד המבקש (להלן - פסק הבורר). הדיינים הינם המשיבים 2-4 בבקשה דנא. במסגרת אותה החלטה הטיל בית הדין על המבקש לשלם למרכז סכום של 29,614.95 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה. מדובר בהחזר בגין שכר טרחת עורך הדין שייצג את המבקש מטעם המרכז בדיונים אשר התקיימו בבית הדין. בשל כך פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הבורר שניתן על ידי בית הדין. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו בשל אי מיצוי הליכים על ידי המבקש. נאמר, כי על פי תקנון "משפט החברים", שמחייב את הצדדים אשר מנהלים הליך בבית הדין, קיימת זכות ערעור על פסק הבורר בפני בית הדין לערעורים של המרכז. בשל כך קבע בית המשפט כי היה על המבקש למצות את זכות הערעור שנתונה לו על פי התקנון בטרם פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הבורר. על החלטה זו הוגשה הבקשה לרשות ערעור שבפניי. בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית הדין לערעורים של המרכז. בית הדין לערעורים דחה את ערעורו של המבקש מהסיבה שזה הוגש שלוש שנים וחצי לאחר המועד הקבוע בתקנון "משפט החברים" להגשת ערעור.

3.המבקש מעלה מספר טעמים לביסוס בקשה זו. הטעם העיקרי הוא שנוכח העובדה כי בית הדין לערעורים דחה את ערעורו, הרי דחיית בקשה זו תותיר אותו ללא כל סעד וללא אפשרות מעשית להשיג על פסק הבורר. לאחר שבחנתי את טענותיו של המבקש וכן את תשובתם של המשיבים החלטתי כי אין מקום להיענות לבקשה זו ולתת למבקש רשות ערעור.

צדק בית המשפט המחוזי משלא קיבל את בקשתו של המבקש לבטל את פסק הבורר וזאת מן הטעם של אי מיצוי הליכים. סעיף 68(א) לתקנון "משפט החברים" קובע כי כל צד רשאי לערער על פסק הבורר בפני בית הדין לערעורים של המרכז. בהמשך, קובע סעיף 70 לתקנון כי המועד להגשת ערעור על פסק הבורר הוא 30 יום מיום מתן פסק הדין. במקרה שבפנינו נתן בית הדין את פסק דינו ביום 8.2.98. המבקש הגיש את ערעורו על פסק הבורר רק לאחר כשלוש שנים וחצי מיום שניתן. הערעור שהוגש לא נתמך בכל בקשה למתן ארכה.

4.אף אם נפלה טעות בהחלטתו של בית הדין לערעורים שלא לקבל את ערעורו של המבקש באיחור, ואיננו מביעים כל עמדה בעניין, הרי שהיה על המבקש לתקוף החלטה זו בהליך נפרד, בפני בית המשפט המחוזי. יש לזכור, כי החלטתו של בית הדין לערעורים ניתנה לאחר שבית המשפט המחוזי נתן את פסק דינו. על כן, המבקש צריך היה לתקוף את החלטתו של בית הדין לערעורים ולא החלטה קודמת בזמן של בית המשפט המחוזי.

5.הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין של המשיבים בסך של 5,000 ש"ח.